הקדמות לתלמוד הבבלי · בבא מציעא · הקדמה לפרק ד׳

וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו. (ויקרא כה, יד)

וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם. (ויקרא כה, יז)

וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. (שמות כב, כ)

וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. (ויקרא יט, לג)

פרק זה עוסק בשני נושאים, בבעיית קנין — בכסף ובפירות, ובדיני אונאה לסוגיהם. אחת הבעיות הכלליות בדיני קנין היא: מתי וכיצד חל הקנין, כלומר, כאשר מועברת הבעלות על דבר מה לאדם אחר, מתי בדיוק נעשה ה״קנין״ — העברת הבעלות.

בפרט דנים בפרק זה בשאלה כפולה: בבעיה מיוחדת של קנין כסף (מהותו ותוקפו), ובשאלה יסודית יותר: מה הוא הקרוי ״כסף״. האם כסף הוא מושג מוחלט, והוא השם הקבוע לסוג מסויים של אמצעי קנין, או שהוא יחסי ולפי התנאים משתנים גם ערכו וגם הגדרתו. בירורה של בעיה זו הוא הקדמה הכרחית הן לדיני אונאה והן לדיני ריבית (שבפרק הבא), שכן בהלכות אלה יש חשיבות מיוחדת לקנה המדה בו קובעים את ערכם של דברים.

יש הבדל בין עסקות בכסף ועסקות אחרות — ולזמן העיסקה יש חשיבות מכרעת לגבי הערכתה. דיני האונאה מתחלקים לשני סוגים: אונאת ממון — מירמה במשא ומתן שיש בה הפסד ממון, ואונאת דברים — גרימת צער לאדם אחר על ידי דיבור.

איסור התורה שלא להונות במסחר מניח מקום רחב לשאלות רבות: איזה דבר נחשב אונאה? האם יש לאונאה שיעור קבוע או אחוז קבוע, או שהיא קיימת אף בסכום כלשהו. ועוד, אם היתה אונאה במשא ומתן — מה יש לעשות? האם האונאה היא עבירה שיש לה עונש בבית דין או היא נושא להתדיינות אזרחית בלבד, ומה עולה לעיסקה שנתברר שהיתה בה אונאה — האם העיסקה עצמה קיימת או מתבטלת? האם משלם המוֹנֶה (מי שהוֹנָה) דבר מה, וכמה הוא משלם? ועוד, האם איסור האונאה ודיניה חלים על כל אדם בשווה, או שיש אנשים שלגביהם אין איסור זה חל? האם איסור אונאה חל על כל עיסקה מסחרית או אחרת, ושמא יש מקרים שבהם אין קיים האיסור?

באיסור אונאת דברים יש מקום לברר את גבולותיה של אונאה זו, אלו הם הדברים הקרויים ״אונאה״, האם יש מקומות שבהם מותר הדבר, האם האיסור שווה לגבי כל אדם.

שאלות אלה לפרטיהן הן גופי הדברים שפרק זה עוסק בהם.