הקדמות לתלמוד הבבלי · סנהדרין · הקדמה לפרק א'

וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ. (שמות יח, כא־כב)

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל משֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ. וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ. (במדבר יא, טז־יז)

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק. (דברים טז, יח)

כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. (דברים יז, ח-י)

חוק התורה מקיף את הכללים ואת הפרטים שבחיי אדם מישראל. אולם הלכה למעשה נתון החוק בידיו של החכם־השופט. הוא הוא המחליט הלכה למעשה מהו פירושו של החוק, כיצד יש להבין את החוק בכל מקרה, כיצד לשקול צירוף עובדות ידוע, וכיצד להעריך את העובדות על כל הסתירות וההטעיות האפשרויות, כאשר אלה מובאות לפניו.

בפועל גדול כוחו של הדיין, או החכם מורה ההלכה, ככוחה של ההלכה עצמה. החכם הקובע את הדין למעשה מגלם באישיותו את ההלכה כאשר היא, מגיעה לידי התגשמות בחיים. ומשום כך דאגה עקרית ומהותית היא הדאגה שיהא הדיין באמת כלי שרת וכלי ביטוי לאותו רצון פנימי המצוי בתוך ההלכה.

יתר על כן, חוק התורה אינו רק קובץ הלכות הנועדות להסדיר את החיים בחברה, אלא כלי לבנייתה והקמתה של חברה מיוחדת. כיון שהתורה מייצגת מערכת השואפת להגיע לאמת מוחלטת, שומה על הדיין להשתדל ככל האפשר להגיע לאמת זו.

התואר ״אלהים״ הניתן בתורה לדיינים מעניק להם עוצמה לאין ערוך — וגם אחריות כבדה לדון ״דין אמת לאמיתו״, ומאידך הלא קיימות בעיות־חיים מעשיות: סכסוכים בין בני אדם, עבירות על החוק והסדרת יחסים בחברה, ורובם אינם ניתנים להפתר על ידי הוכחות מושלמות, או שחיפוש אחר פתרון כזה ימשך זמן רב עד שיהיה בו משום עיוות הדין. מכל אלה מובן מה רבה החשיבות הנודעת בדיני ישראל לדיין, לשופט, לחכם המורה הוראה. ואכן, הפרק הראשון במסכת סנהדרין דן בעיקרו בבעיית הדיינים: מה הם מקורות סמכויותיהם של הדיינים, כיצד בוררים את הדיינים וכיצד יש לחלק את הבעיות השונות בין בתי דין לדרגותיהם, מה הוא תחום שיפוטו של כל בית דין, ומה הן החובות המוטלות עליו. עיקר עניינו של פרק יסודי זה הריהו איפוא בעקרונות המשפט והשיפוט.