בקובץ תקנות חכמים המצויות בפרק זה מנו כמה מן התקנות בדיני גביית חובות והתחייבויות. שקבעו (כהמשך לעיקר דין תורה) שרק הניזקים גובים מקרקע עידית, ואילו שאר בעלי חוב מן הבינונית, וכתובת אשה מן הזיבורית. עם זאת אמרו כי דברים אלה אמורים רק בקרקע השייכת לחייב (״נכסים בני חורין״), אבל אם נמכרה כבר או שיש עליה שעבוד קודם - אין גובים ממנה כאשר יש קרקע אחרת כלשהי. וכן אין גובים מנכסי משועבדים התחייבויות שאינם מוגדרות היטב.
קריאה במקור
הקדמות לתלמוד הבבלי · גיטין · סיכום לפרק ה׳
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
יתומים קטנים ממנים להם אפוטרופוס שצריך לדאוג לתקן דברים עבורם, ואין מחמירים בבדיקת האפוטרופסים כדי שלא יימנעו אנשים מלהתמנות לכך. מיתומים קטנים אין גובים חובות מורישם אלא מן הזיבורית. וכן התקינו חכמים שלשם חייהם ושלום הבריות יש לקטנים (החל מגיל שיש בהם דעת להבין מה הם עושים) יכולת לזכות בדברים, וכן שהם רשאים לעסוק במסחר (בהגבלות לפי מדת הבנתם וגילם), ועוד הוסיפו בהם שיש להם זכות לחזור בהם מעיסקה שהם מפסידים בה, כל עוד לא נגמרה מכל צד.
ובדומה לכך תיקנו חכמים בחרשים (שהם אותם אנשים שיש להם דעת פגומה) שיוכלו להינשא ולהתגרש, לזכות במציאה ולעסוק בעסקים.
לשם מניעת תקלות ומניעת נזקים קבעו חכמים שכל מי שמתוך זדון גורם לחבירו נזק, אף שהוא ״היזק שאינו ניכר״ לעין, אלא שאוסר את הדבר בשימוש - יהא חייב לשלם מה שהזיק. אלא שאין זו מחויבות מעיקר הדין אלא בגדר של קנס, ולכן בדרך כלל אם הזיק ומת - אין יורשיו חייבים בתשלומים. ועוד, על מנת להקל על החוטאים לחזור למוטב, תיקנו שאף שהגוזל צריך להשיב את הגזילה שגזל כפי שהיא, אם גזל קורה והשתמש בה לבניין - אינו צריך להרוס בנין שבנה על מנת להשיבה לבעליה.
אף שמכירה (וכל שכן נתינה במתנה) מתוך כפיה אין לה תוקף חוקי, ובכל מקום שיש חשש של כפיה (אפילו שאינה בכוח הזרוע) כגון בנכסי אשה העושה רצון בעלה אין מכר כזה קיים. מכל מקום תיקנו חכמים שיוכלו הקונים להחזיק בקרקעות ארץ ישראל שנלקחו בכפיה לאחר המלחמה ברומאים - משום שלולא זאת היה הדבר גורם להוצאת היהודים מישובה של הארץ. ומשום כך תיקנו דרכים לפצות את בעלי הקרקע הראשונים, בלא להפקיע את המכירה עצמה.
חכמים תיקנו סדרים בדברים כדי למנוע מחלוקת. ולכן תיקנו שבכל מקום של כבוד ציבורי יהא הראשון כהן ואחריו לוי ואחריו ישראל. וכיוצא בזה הסדירו את זכות הקדימה בחלוקת מים להשקאה לפי הקרבה אל מקור המים.
משום שלום הבריות תיקנו חכמים שלא להמנע מלתת סיוע לחשודים לעבור עבירה (כל זמן שהמסייע עצמו אינו עובר), וכן מחלקים צדקה וסיוע (גם כאשר אין להם זכות לכך) לנכרים, משום דרכי שלום.
אגב הדיון ההלכתי ב״סיקריקון״ יש בפרק זה גם דברי אגדה רבים על חורבן המקדש וארץ ישראל במלחמות נגד הרומאים, על מקדשי השם לדורותיהם.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- William Davidson Edition - Hebrew
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- 'https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1'
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 00fa8f5853823afd2bc549fc29a8df23ab174d57f53a71cb19daedcb723cb279