הקדמות לתלמוד הבבלי · בכורות · סיכום לפרק ז'

בתחילתו של פרק זה סוכם כי רשימות המומים שבאדם ובבהמה משלימות זו את זו, ומשום כך כל המומים שנמנו בפרק הקודם לגבי הבהמה לפוסלה מהקרבה — פוסלים את הכהן לעבודה, בין כשהם קבועים ובין כשהם עוברים. ומכל מקום, כל שעבר המום — רשאי הכהן ומצווה לעבוד במקדש.

ואולם נוסף לאלו יש מומים מיוחדים לאדם, לא רק בגלל מבנה גופו השונה, אלא משום שאינו ״שווה בזרעו של אהרן״, שמראהו משונה משל אנשים רגילים. ההבחנה בין מומים אלו יש לה משמעות להלכה, שאף שכל אלה אסורים מן התורה לעבוד במקדש, מי שיש בו מום גמור הריהו מחלל את עבודתו ופוסלה, מה שאין כן מי שנפסל מחמת שאינו שווה בזרעו של אהרן. יתר על מומים אלו הובאו בפרק זה מספר בעלי מומים שנתפרטו בפרק זה, שאסרו עליהם חכמים לעבוד משום מראית העין.

הואיל ופרק זה מסתמך על רשימת המומים שבפרק הקודם, עיקר המומים המופיעים בפרק זה הם אותם מומים המיוחדים לאדם, והם נכללים ברובם בהגדרה של מי ״שאינו שווה בזרעו של אהרן״, אלא משונה משאר אנשים במראהו. וכמו בפרק הקודם, העוסק במומי הבהמה, כך בפרק זה, הולכת המשנה ומונה את מומי הכהנים לפי סדר הגוף: מומי הראש, העיניים, האזניים, הגוף, איברי המין, הידים והרגלים. בכלל המומים: כהנים בעלי מבנה מעוות או חסר פרופורציה של גולגולת או של איברים שונים, מי שאחד מאיבריו גדול או קטן במיוחד, מי שיש לו אצבעות יתירות, מי שמראה עיניו מוזר, כגון הפוזל, או מי שיש הפרשה בלתי פוסקת מעיניו, וכן מי שצבע עורו משונה. אך לא רק מומים גופניים כלל זה, אלא גם מי שהתנהגותו משונה, בגלל מחלה, כגון נכפה (חולה במחלת הנפילה), או הפרעה נפשית.

בתוך כך מונים בפרק זה כהנים שהם פסולים לעבודה בגלל סיבות אחרות, כגון השיכור שאסרה עליו התורה לעבוד, וכן כהנים עוברים עבירה, שנשאו נשים אסורות להם, או שאינם נזהרים מטומאת מת, וחכמים מנעו מהם לעבוד במקדש עד שיפרשו מן האיסור. וכן נמנים בפרק זה מספר דברים הפוסלים את הבהמה להקרבה, שאינם פוסלים את הכהן לעבודה: הטריפה, זו שנעברה בה עבירה, וכן בהמה שלא ניתן להקריבה משום איסור ״אותו ואת בנו״.

תוך כדי הדיון במומי הכהנים נידונו עניינים אחרים, כגון הצדדים המשותפים והשונים למומי האדם ומומי הבהמה, ומנין איברי האדם.