הקדמות לתלמוד הבבלי · סנהדרין · הקדמה לפרק ז'

וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אִשָּׁה וְאֶת אִמָּהּ זִמָּה הִוא בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ וְאֶתְהֶן וְלֹא תִהְיֶה זִמָּה בְּתוֹכְכֶם. (ויקרא כ, יד)

הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר הַהִוא לְפִי חָרֶב הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב. (דברים יג, טז)

עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה אִמְּךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ. (ויקרא יח, ז)

לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ. (ויקרא יט, יא)

וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְיָ. (ויקרא יט, יב)

לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר. (ויקרא יט, ג)

וְנֹקֵב שֵׁם יְיָ מוֹת יוּמָת רָגוֹם יִרְגְּמוּ בוֹ כָּל הָעֵדָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח בְּנָקְבוֹ שֵׁם יוּמָת. (ויקרא כד, טז)

וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ אוֹ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי. (דברים יז, ג)

וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת הָאִשָּׁה הַהִוא אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֶל שְׁעָרֶיךָ אֶת הָאִישׁ אוֹ אֶת הָאִשָּׁה וּסְקַלְתָּם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ. (דברים יז, ה)

וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ מוֹת יוּמָת עַם הָאָרֶץ יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן. (ויקרא כ, ב)

וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי מוֹת יוּמָתוּ בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אֹתָם דְּמֵיהֶם בָּם. (ויקרא כ, כז)

וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת... וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה מוֹת יוּמַת הָאִישׁ רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל הָעֵדָה מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. (במדבר טו, לב. שם לה)

כִּי אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ מוֹת יוּמָת אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל דָּמָיו בּוֹ. (ויקרא כ, ט)

מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה. (שמות כב, יז)

דיני מיתת סקילה שנתבארו בפרק הקודם היו חלק מן ההסבר בכללו בדבר מיתת בית דין על פי דיני ישראל. אולם מיתת סקילה היא רק אחת מארבע דרכי מיתה שנמסרו לבית דין ויש צורך לברר מה הם המקורות מהם אנו למדים שאר דיני מיתה, כמו את דרכי ביצועם הלכה למעשה, ועוד.

שאלה אחרת שיש לה חשיבות עיונית ומעשית כאחת היא בסדרן של מיתות אלה, איזו מהן נחשבת חמורה וקשה מחברתה. לבירור זה יש חשיבות הן במקרה בו נתחייב אדם למיתה על שתי עבירות שעונשן שתי מיתות שונות, והן לעיון בסיסי יותר הנוגע לקביעת העונשים לעבירות מסוימות, שלא נתפרש עונשן בתורה. אכן, רובו של הפרק אינו עוסק בדיני עונשים, אלא בחלק אחר של החוק הפלילי; דיני העבירות שחייבים עליהן מיתת סקילה. מקצת עבירות אלה פורשו בתורה. אולם יש עבירות רבות שלא נאמר בתורה במפורש כיצד מקיימים את עונש המוות שבהן, ודבר זה נלמד ממדרשי ההלכה. עיקרי הדיון הם במובן הבסיסי יותר של חוקים אלה: יש צורך להגדיר לגבי כל עבירה מה הם תחומיה המדויקים, ועל ביצוע אלו מעשים מתחייבים בעונש מוות ממש. ברור שיש צדדים ואופנים שונים בכל מעשה של עבירה. על עבירות הנעשות בדרך מסוימת חייבים עונש סקילה שהוא מן התורה ואלו במקרים אחרים ובאופנים אחרים פטור העבריין מעונש; לעתים משום שמעשהו זה אין בו איסור מן התורה, ופעמים משום שאין חיוב מיתה על אופן זה של עבירה. יש איפוא לדון בכל מקרה לגופו, ולברר מתוך המקראות ועל פי מסורת חכמים מה הם פרטי הדינים בכל אחד מנושאים רבים אלה.

זהו עיקר עניינו של הפרק, אך כיון שהוא עוסק ברוב האיסורים החמורים שבתורה, נידונות בו עוד כמה שאלות מהותיות החורגות מגדרו של הנושא המצומצם שלו, שיש בהן הרחבת היקפו לכמה תחומים נוספים.