הקדמות לתלמוד הבבלי · סנהדרין · סיכום לפרק ז'

בפרק זה נתבררו פרטיהן של ארבע מיתות בית דין ונקבע להלכה סדר חומרתן: סקילה, שריפה, הרג וחנק. רוב הדיון בפרק היה בכל העבירות שחייבים עליהן סקילה (חוץ מבן סורר ומורה, שיוחד לו פרק לעצמו), ונתבאר מקורה של כל הלכה בתורה, ומה הם פרטי הדנים שיש לחייב לפיהם מיתה.

תוך כדי העיון בעבירות הללו, שהן מן העבירות החמורות ביותר על חוקי התורה, התרחב הדיון לשני נושאים אחרים, שאמנם אינם קשורים לפרק מבחינת נושאו החיצוני, אבל הם קשורים עם משמעותו העיקרית. הדיון בעבירות החמורות ובדיני המיתות השונות הביא לצורך לבנות מערכת מסוימת לבחינת חשיבותן של מצוות שונות, אלו מהן חמורות וחשובות יותר. הצורך בבירור זה לא היה עיוני בלבד; בכל עת קיימת השאלה המעשית: מה על אדם לעשות כאשר הוא נאנס לעבור עבירה חמורה, אם על ידי אדם המכריח אותו לעבירה, אם על ידי מחלה המחייבת לעבור על דברי תורה. הדיון היסודי בשאלה על אלו עבירות חייב אדם ליהרג (או למות) ולא לעבור הריהו בפרק זה, אף כי הוא מוזכר גם במקומות אחרים בתלמוד. סיכום הדברים הוא כי על כל המצוות שבתורה רשאי אדם לעבור מפני האונס, חוץ משלוש עבירות מיוחדות בחומרתן: עבודה זרה, שהיא שלילת עיקרה של אמונת היהדות, שפיכות דמים וגילוי עריות. אכן, היתר זה קיים רק כאשר האונס בא מחמת חולי או מחמת צורך להכנע לשרירות לבו (או צרכיו) של אדם אחר. אולם כאשר קיימת גזירת שמד, כאשר מעונינים השלטונות להעביר את עם ישראל על דתו — חייב כל אדם מישראל למסור את נפשו למות ולא לעבור אף על מצוה קלה, גם אם היא כזו שאין עליה עונש מיתת בית דין או מלקות. דיון אחר, שיש בו גם הארה כוללת לדיני ישראל, הוא הדיון בהלכות בני נח. מסכת סנהדרין, העוסקת במבנה השלם של המדינה שעל פי חוקי התורה אינה יכולה להתעלם מקיומם של נכרים החיים במדינה, או הכפופים לחוקיה בדרך אחרת. יתר על כן; ליהדות יש גישה ותפיסה עקרונית לגבי חובותיו הדתיות והמוסריות של האדם באשר הוא אדם (והוא הקרוי פורמלית ״בן נח״, כלומר: כל אדם).

בהשואה למצוות הרבות והחמורות שנצטוו עליהן בני ישראל כ״ממלכת כהנים וגוי קדוש״, יש לברר אלו הן מצוות כלל אנושיות החלות בצורה זו או אחרת על כל אדם. סיכומן של ההלכות בנושא זה הוא כי יש מצוות יסודיות שכל בני האדם חייבים בהן, וקיימות מערכות מיוחדות של חקיקה, דיון ושיפוט שהם כלל אנושיים. בדרך כלל מדובר על שבע מצוות שבני נח מוזהרים עליהן, והן: עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות (כל אלה לפי מערכת דינים מיוחדת לבני נח), איסור קללת ה׳, איסור גזילה, ואכילת אבר מן החי, וכן המצוה להעמיד בתי דינים כדי להנהיג סדר חיים מתוקן במדינה. מצוות אלה, על פרטיהן ועל המצוות הנוספות עליהן (שבמקור אחר הן נחשבות לשלשים מצוות) מפורשות בעיקרן בפרק זה והן תורת הדת האנושית הכללית על פי היהדות.