אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ. (שמות כב, כד)
קריאה במקור
הקדמות לתלמוד הבבלי · בבא מציעא · הקדמה לפרק ה׳
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ. אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ. אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ. אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים״. (ויקרא כה, לה–לח)
לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ. לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה׳ ״אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. (דברים כג, כ–כא)
האיסור שאסרה תורה את הריבית הריהו במקרה הפשוט והברור של ״ריבית קצוצה״, כאשר תמורת הלואה משלם הלווה את מה שלווה בתוספת קצובה (״קצוצה״) של סכום או אחוז מסויים. חכמים הוסיפו — כמו בהלכות אחרות גם סייגים שונים, ואסרו אף הלוואות שאין בהן תנאי מפורש של ריבית, כגון במקרים העלולים להביא לידי תשלום ריבית, וכגון אלה הנוצרים על ידי שינוי שערי (מחירי) הסחורה.
דין התורה הוא, כאמור, בריבית מפורשת. אולם בתוך המציאות המסחרית מצויים מקרים רבים שבהם אין זה ברור כלל אם תשלום מסויים הוא ריבית אסורה או תשלום מסוג אחר, המותר לכל הדעות.
בעיה יסודית אחת היא במציאת הבחנה מתאימה בין תשלום ריבית ובין שותפות. שותפות מצויה ביותר (והיא הקרויה ״עסקה״ בלשון חז״ל) היא זו שבה צד אחד משקיע את הכסף והצד השני הוא המנהל את העסק. והשאלה היא, מתי יש לראות בתשלום הרווחים למשקיע משום חלוקת רווחי השותפות ומתי יש לראותו כתשלום ריבית עבור ההלוואה.
בעיה יסודית אחרת היא שאלת ההנחות. במקרים רבים נותן המוכר הנחות (אם בהפחתת המחיר, ואם בשיפור תנאי המכירה) בגלל קבלת התמורה מראש, או קבלתה בבת אחת. ואף כאן השאלה — מתי יש לראות בהנחה כזו ריבית אסורה, ומתי היא עיסקה מסחרית מותרת.
שאלה אחרת היא לגבי ״צד אחר בריבית״ שעשוי להיות במקרים שונים של הסדרי תשלומים או פרעון חוב. שכן, לעתים עשוי להיות מצב שבו המלוה מקבל את החוב באופן כזה שהוא מגיע לרווחים על חשבון ההלוואה, אלא שרווח זה אינו תנאי הכרחי בעיסקה, שיש תמיד אפשרות (״צד אחד״) שלא יגיעו הדברים לידי תשלום ריבית כלל. והבעיה היא האם ריבית על-תנאי יש בה משום איסור ריבית.
נושא אחר הצריך בירור הוא: איזה דבר ייחשב כתשלום ריבית, האם רק כסף ושווה כסף הם ריבית, או שמא כל הנאה וטובת הנאה בכלל זה?
שאלות אלה, והבעיות הנובעות מהן, הן נושאָיו של פרק זה.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- William Davidson Edition - Hebrew
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- 'https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1'
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 00fa8f5853823afd2bc549fc29a8df23ab174d57f53a71cb19daedcb723cb279