הקדמות לתלמוד הבבלי · ראש השנה · הקדמה לפרק א׳

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. (שמות יב, ב)

וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה. (שם לד, כב)

בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לְגָלוּתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה״ וגו׳. (יחזקאל מ, א)

הקביעה העקרונית, שראש השנה איננו תאריך אחד בלבד והוא משתנה מנושא לנושא, קיימת כבסיס לדיון בפרק זה. אלא שיש לסכם מה הם אותם תאריכים שקבעו כראש שנה, ויותר מזה נחוץ בירור מעמיק של הזמנים הללו. ראשית — במציאת המקורות לקביעת זמנים אלה כתאריכים של תחילת שנה, ובעיקר לברר לגבי כל נושא ונושא לעצמו מה היא הגדרת השנה המתייחסת לו. תחומים שונים בהלכה קשורים בזמן ומתייחסים לשנה זו או אחרת, אלא שיש לקבוע לאיזה תאריך, או לאיזו הגדרת שנה, יש ליחס אותם. בעיות אלה מסתבכות יותר כאשר אותו מאורע עצמו (כגון נטיעת עץ) יש לו יותר מאשר תחום הלכתי אחד שהוא משתייך אליו. ואז יש לברר כיצד משייכים את המאורעות לתאריכים ולשנים מסויימות. בעיות אלה, שפתרונן מצריך גם קביעות היסטוריות שונות, מעוררות כמה וכמה שאלות עקרוניות לגבי קביעת הזמנים, והן בכלל נושאו המרכזי של פרק זה.

שאלות אחרות הקשורות בקביעת ראש השנה בפרט וראשי החדשים בכלל עוסקות בצד המעשי של קבלת העדויות. הן בשאלה כיצד מגיעים העדים אל בית הדין ועד כמה חשובות עדויות אלה עד כדי להתיר לחלל את השבת בגינן. ושאלה אחרת בטיבם של העדים, כגון: מי הם הראויים להעיד בעדות החדש, מי הם הצריכים להשתדל לבוא לשם כך, ועוד. בעיות אלה הן עיקרו של פרק זה.