הקדמות לתלמוד הבבלי · תמורה · סיכום לפרק ד'

להלכה סוכם כי יש חמש ״חטאות מתות״, כלומר בהמות שהוקדשו לחטאת (או שחלה עליהן קדושת חטאת) ואינן יכולות להיקרב. ודינן של אלה, שהן אסורות בהנאה, ומביאים אותן לכלל מיתה, שאף שאסור לפגוע בהן במעשה, מכל מקום גורמים להן למות ברעב. חמש חטאות אלה הן: ולד שנולד לבהמת חטאת, תמורה שנעשתה מחטאת, חטאת שמתו בעליה, חטאת שנתכפרו בעליה בחטאת אחרת לפני שהוקרבה זו, וחטאת שעברה שנתה, שצריכה להיות בת שנתה ועבר הזמן ולא הוקרבה בזמנה.

פעמים שיש לאדם שתי בהמות הראויות להיקרב כחטאת — כגון שאבדה הבהמה שהפריש, וחזר והפריש אחרת תחתיה ונמצאה האבודה. וכן כאשר מקדיש שתי בהמות לאחריות. ובמקרים אלה, אם כבר הקריב את הבהמה האחרת — הרי האבודה היא בגדר של ״נתכפרו הבעלים באחרת״, ותמות. אולם אם עדיין לא הקריב את האחרת — אמנם האבודה נדחתה (לדעת האומרים שבעלים חיים נדחים) אבל אינה פסולה לגמרי, אלא ימתין עד שיפול בה מום וימכרנה וישתמש בדמים לצורך קרבן. ובהמה זו אף שהיא פסולה מהקרבה, מכל מקום יש עליה קדושה — ואף היא יכולה לעשות תמורה.

דינים אלה האמורים בחטאת שייכים גם בדמי חטאת, שאם מקדיש כסף לצורך קרבן חטאת הרי דינו הוא כעין דין חטאת הבהמה, וכיון שאין בכסף אפשרות של ״מיתה״, עושים דבר דומה לכך — שמשליכים את המעות לים המלח על מנת שיאבדו שם. ואולם אם היה זה במקרה שבו דינה של בהמה כיוצא בזה שהיא רועה — נותנים את המעות כנדבה למקדש.

כללו של דבר: כל שחלה עליה קדושת חטאת בשלמות אם נדחתה (לא כאשר נפסלה במום) — הרי זו מתה, ומעות כיוצא בזה הולכים לים המלח. וכל שאין בו קדושה שלמה של חטאת (כגון בהמת חטאת שנפל בה מום) — לא יצאה מכלל קדושה, ויביא בדמיה קרבן אחר.