בפרק זה דנים מתחילה בקדשי קדשים, שהמאפיין שבהם הוא שחיטתם וקבלת דמם בצפון העזרה, שאין בהם חלק לישראל, ובצד אחר, שאינו נוגע למסכתנו — שיש בהם דין מעילה עד שייזרק דמם. בכללם: חטאות פנימיות — פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים, עולה, חטאות הנעשות בחוץ, אשמות וזבחי שלמי ציבור.
קריאה במקור
הקדמות לתלמוד הבבלי · זבחים · סיכום לפרק ה'
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
תחילה דנים בקרבנות שמזים את דמם בהיכל, קודם פר ושעיר של יום הכיפורים, שדמם ניתן גם לפני ולפנים (בקדש הקדשים), ואחר כך בקרבנות שדמם נזרק בהיכל בלבד (על הפרוכת ועל מזבח הזהב). כל הקרבנות הללו אין בשרם מוקרב אלא הם נשרפים מחוץ לירושלים בבית הדשן.
לאחר מכן דנים בקרבנות שדמם נזרק על מזבח העולה. תחילה החטאת (בין של ציבור ובין של יחיד) שדמה ניתן על ארבע קרנות המזבח. קרבנות אלה, חלק מהם (האימורים) מוקרבים על גבי המזבח, ושאר הבשר נאכל על ידי הכהנים בתוך העזרה ביום הקרבת הקרבן ובלילה (למעשה, עד חצי הלילה) שלאחריו.
קרבן העולה נזכר מיד אחר החטאת, משום שאף שיש בו צד קדושה מיוחדת, שכולו עולה כליל למזבח, מכל מקום זריקת דמו היא רק בשתי נתינות (״שתי מתנות שהן ארבע״) על שתי קרנות נגדיות של המזבח.
לאחר העולה נזכרים שלמי ציבור (שמקריבים בחג השבועות עם שתי הלחם) ואשמות, שדרך זריקת דמם היא כמו בעולה, אלא שהם נאכלים לאחר הפרשת אימוריהם, כחטאת, לכהנים זכרים בלבד תוך העזרה.
ומעתה עוסקים בקדשים קלים, שהמאפיין אותם (לעומת קדשי קדשים) הוא שחיטתם בכל העזרה, ואכילתם בכל ירושלים לכל אדם (חוץ משני יוצאי דופן, הבכור והפסח). וכן לענין מעילה, שאין מועלים בבשרם כלל, אלא רק בחלק העולה למזבח. בכלל קדשים קלים: תודה ואיל נזיר, שלמים, בכור מעשר ופסח.
התודה ואיל נזיר זריקת דמם שתי מתנות שהן ארבע — אימוריהם מוקטרים, ורוב בשרם נאכל על ידי כל אדם טהור בכל ירושלים. חלק מסוים מקרבנות אלה (כמבואר בתורה) הוא רכוש הכהנים, והם ובני משפחתם (ואף עבדיהם) יכולים לאוכלם בכל העיר. קרבנות אלה נזכרים תחילה משום שזמן אכילתם הוא ליום ולילה בלבד.
השלמים דינם כתודה (שהיא מין שלמים מיוחד) לכל דבר, אלא שהם נאכלים לשני ימים ובלילה שביניהם.
קבוצה אחרת היא הבכור המעשר והפסח. קרבנות אלו נזכרים בסוף, משום שהקרבת דמם נעשית בנתינה אחת על המזבח. אף בקרבנות אלה, כמו בשלמים ובתודה ואיל נזיר, האימורים מוקטרים. ההבדלים ביניהם נוגעים לאכילתם: הבכור הוא רכוש הכהנים, המעשר נאכל לבעליו, ושניהם נאכלים לשני ימים כשלמים. וקרבן הפסח מיוחד במה שהוא נאכל רק בחצי הלילה שלאחר הקרבתו (בליל הפסח) ורק לאלה שנמנו עליו מתחילה, ונאכל (כמפורש בתורה) רק כשהוא צלי.
בבירור דרכי מדרש ההלכה, לגבי המדות הניתנות להידרש ולחזור ולהידרש, הרי יש מקרים שאין חולק בהם שאין ללמוד מדה ממדה, יש מקרים בהם למדים למד מלמד, ויש מקרים שלא הוכרע הענין.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- William Davidson Edition - Hebrew
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- 'https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1'
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 00fa8f5853823afd2bc549fc29a8df23ab174d57f53a71cb19daedcb723cb279