הקדמות לתלמוד הבבלי · זבחים · הקדמה לפרק ה'

זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים. אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֶת משֶׁה בְּהַר סִינָי בְּיוֹם צַוֹּתוֹ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶת קָרְבְּנֵיהֶם לַה׳ בְּמִדְבַּר סִינָי. (ויקרא ז, לז—לח)

פרק זה הוא סקירה כללית של כל הזבחים במקדש, אבל אינו עוסק לא בקרבנות העוף (הנדונים בפרק ששי ושביעי במסכת זו) ולא במנחות ושאר הקרבים למזבח (שיש מסכת מיוחדת לדיון בהם)¹אף שלענין ״איזהו מקומן״ הובאו גם דינן להלן בפרק השישי (סג,א) קודם העיסוק הנרחב בקרבנות העוף..

הקרבנות מסודרים בפרק זה לפי דרגת קדושתם, תחילה קדשי קדשים הנשחטים בצפון, ואחר כך קדשים קלים הנשחטים בכל העזרה. החלוקה הבאה בתוך שתי קבוצות אלו היא החלוקה לפי מקום זריקת הדם ודרך הזריקה. ככל שהדם נזרק במקום פנימי יותר הקרבן מקודש יותר, וככל שמספר מתנות הדם הוא מרובה יותר הריהו קודם בסדר המשניות. חלוקה נוספת קיימת בסדר הקרבנות בפרק זה — לפי זמן אכילת הקרבנות השונים, ובעיקר ככל שזמן אכילת הקרבן קצר יותר הוא מסודר קודם לחבירו. סדר הדברים בכל המשניות הוא לפי מתכונת אחת — מקום שחיטתו, מקום זריקת דמו, מה עושים באימוריו ובבשרו, והיכן שופכים את שיירי הדם.

המשניות בפרק זה נכנסו לסידור התפילה כחלק מקדים לתפילת שחרית שבכל יום, משום שהן כוללות את כל הזבחים, ומשום שאין נזכרת כל מחלוקת בפרק זה²אמנם לגבי פרטים שונים יש מחלוקות בדברים הנאמרים בפרק זה, ויש שאף פסקו להלכה שלא בדיוק כמבואר בו, אבל בלשון המשנה עצמה אין מחלוקת נזכרת..

נושא נוסף הנדון בפרק זה הוא בדרכי מדרש ההלכה המיוחדות לקדשים. מסורת היא שבדיני קדשים לא כל המדות שהתורה נדרשת בהן ניתנות לחזור ולשמש מקור לדרשה אחרת. ובפרק זה מבררים באלו מדות נאמר כלל זה, ובאלו מדות אינו קיים.

בירור פרטי ההלכה ודרכי מדרש ההלכה הם עיקרו של פרק זה, שיש בו גם מציאת מקורות במקרא להלכות המקובלות שבפרק.