הקדמות לתלמוד הבבלי · זבחים · סיכום לפרק ב'

בפרק זה נתבררו עיקרי הדברים לגבי האישים והמעשים הפוסלים את העבודה. בפסולים הללו יש דרגות שונות (שאין פרק זה ומסכת זו מקום ביאורם) יש מהם שחייבים עליהם מיתה בידי שמים, יש מהם שחייבים מלקות, ויש פסולים שאינם נענשים. והפסולים עצמם הם אלה שאינם ראויים מעצם עניינם לכהן (זר, בעל מום קבוע, ערל שאינו יכול להימול), אלה שנפסלים מפני דבר שאירע להם, או מפני שלא תיקנו עצמם כראוי ולאחר זמן יכולים להיתקן (אבל, טמא, טבול יום, מחוסר כפורים, שאינו רחוץ ידים ורגלים, שתויי יין, פרועי ראש), ויש שעבודתם נפסלה משום שלא נעשתה בדרך הראויה (יושב, עומד על דבר שאינו רצפת העזרה, עובד ביד שמאל). וכל אלה פוסלים את עבודת הקודש שעשו, אבל אין מחשבתם בעבודות יכולה לפסול את הקרבן.

בתוך כדי בירור מקורם של פסולים אלו, נתבארו באריכות דיני בגדי כהונה, וכן פרטי דיניו של הכיור שבמקדש, המים שבו, ודרך הרחצה ממנו. ועיקרם — שהכיור כלי שרת הוא, שמים שבו מתקדשים ונפסלים בלינה, והרחצה בו מעין עבודה היא. הנושא העיקרי האחר שהתברר בפרק היה בדיני הפסול (מחשבת שינוי המקום) והפיגול (מחשבת שינוי הזמן). מחשבת שינוי הזמן ושינוי המקום יכולה להעשות בכל אחת מן העבודות, אבל מחשבה זו היא רק כאשר חושב לזרוק כזית מן הדם או לאכול כזית מן הבשר או להקטיר כזית מן האימורים שלא בזמנם (בכל קרבן לפי הזמן הקצוב בתורה לזה) או שלא במקומם (מחוץ למקדש). אף שיש מחשבת פסול ופיגול גם באכילה וגם בהקטרה, אין שתי אלה מצטרפות. כמו כן אין המחשבה פועלת אלא כאשר מחשב על אכילת דבר שדרכו להיאכל והקטרת דבר שדרכו להיות מוקטר.

לגבי הפיגול יש גם הגבלות נוספות, שאין הקרבן נעשה פיגול אלא אם כן נעשתה בו כל עבודת הקודש כתיקונה, ואם לא נעשתה כראוי, אף שהקרבן נפסל מכל מקום אינו פיגול. וכיוצא בזה אין הפיגול חל אלא רק כאשר אינו מערב במחשבת הפיגול עוד מחשבת פסול אחרת, ואם חשב מחשבה אחרת (כגון מחשבת שינוי מקום) הרי זה פסול ואינו פיגול.