הקדמות לתלמוד הבבלי · בבא קמא · הקדמה לפרק ט׳

וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל משֶׁה לֵּאמֹר. נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּה׳ וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ. אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם לַחֲטֹא בָהֵנָּה. וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת הָעשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ אוֹ אֶת הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא. אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ. וְאֶת אֲשָׁמוֹ יָבִיא לַה׳ אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן. וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה׳ וְנִסְלַח לוֹ עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לְאַשְׁמָה בָהּ. (ויקרא ה, כ—כו)

וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל משֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּה׳ וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא. וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ. וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַה׳ לַכֹּהֵן מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו. (במדבר ה, ה—ח)

כמפורש בתורה חייב הגזלן להשיב את הגזילה שגזל. וכדי לקיים את הכתוב כמשמעו, עליו להחזיר לבעלים את הגזילה עצמה, כלומר, את גוף החפץ שלקח מהם שלא כדין.

בפועל מתעוררות כמה בעיות מעשיות, בעיקר כאשר הגזילה נמצאת זמן ממושך בידי הגזלן. שאלה אחת היא לגבי המצב המשפטי כאשר החפץ הגזול נשתנה במשך הזמן (בידי הגזלן או מעצמו) שינוי משמעותי, האם ״שינוי קונה״ — מקנה לגנב את הבעלות לגבי הגזילה (ואז חייב הוא להשיב רק את תמורתה, ותשלום זה ייקבע כשוויה של הגזילה בשעה שנגזלה) ומה הוא שינוי חשוב לענין זה. וכמו כן, האם די בהשבת הדבר כמות שהוא, או שצריך הגזלן לשלם גם עבור השימוש וההנאה ממנו במשך הזמן.

בעיה אחרת בהשבה היא כאשר החפץ הנגזל לא נשתנה בצורה הנראית לעין אלא איבד את ערכו באופן אחר (כגון שנאסר בהנאה, או שנפסל משימוש מפני סיבות מדיניות).

שלא כגזלן הנוטל דברים מבעליהם בעבירה, יש מקרה דומה של אומן המקבל עליו לעשות תיקון בחפץ וקילקל אותו, או שעשאו שלא כרצון הבעלים. הבעיה המתעוררת היא, האם האומן המשנה מדעת הבעלים נחשב כגזלן וקונה את החפץ לעצמו (וחייב להשיב רק תמורת מה שקיבל), או שמא גוף החפץ נשאר ברשות הבעלים, והאומן צריך לשלם פיצויים בלבד.

השבת חפץ גזול היא חובה ממונית המוטלת על הגזלן. אולם כיון שנעשתה עבירה בכך יש עליו גם חובה לעשות תשובה, ולכפר במעשים על חטאו. שלושה פרטים יש בדרך תשובתו של גזלן שהוסיף על חטאו ונשבע לנגזל שבועת שקר שלא גזלו: הוא חייב להשיב בעצמו את הגזילה לנגזל (״קרן״, ובלשון הכתוב ״ראש״); הוא מוסיף חומש; והוא חייב להקריב קרבן אשם, והוא הנקרא ״אשם גזילות״. ובפרטי הלכות אלה עוסק הפרק — על אלו דברים שלקח אדם מחבירו שלא כדין הוא מוסיף חומש; האם תוספת החומש קשורה בגזילה עצמה או בשבועת השקר; האם מצוות ההשבה משווה בין עיקר הגזילה (״קרן״) והחומש, ועוד.

דין אחר בתורה הוא במי שגזל מחבירו, ומת הנגזל ואין לו יורשים כלל (ודבר זה יכול להיות רק כאשר היה הנגזל גר, או עבד משוחרר ללא ילדים, שמן הדין אין לו יורשים). שאז נותן הוא את הגזילה ואת החומש לכהנים, ואחר כך מקריב קרבן אשם. ואף כאן יש פרטים שונים הצריכים בירור: מתי חל חיוב החומש, מה הדין אם מקדים את הקרבת הקרבן לתשלום הקרן והחומש, וכן מי הם הכהנים המקבלים בפועל את הכסף הזה.

בירור הבעיות הללו הקשורות כולן בהשבת הגזילה הוא עניינו של פרק זה.