וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה׳. וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְעַד בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. וְאִם נְקֵבָה הִוא וְהָיָה עֶרְכְּךָ שְׁלֹשִׁים שָׁקֶל. וְאִם מִבֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְעַד בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר עֶשְׂרִים שְׁקָלִים וְלַנְּקֵבָה עֲשֶׂרֶת שְׁקָלִים. וְאִם מִבֶּן חֹדֶשׁ וְעַד בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים כָּסֶף וְלַנְּקֵבָה עֶרְכְּךָ שְׁלֹשֶׁת שְׁקָלִים כָּסֶף. וְאִם מִבֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וָמַעְלָה אִם זָכָר וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשָּׁה עָשָׂר שָׁקֶל וְלַנְּקֵבָה עֲשָׂרָה שְׁקָלִים. וְאִם מָךְ הוּא מֵעֶרְכֶּךָ וְהֶעֱמִידוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֵן וְהֶעֱרִיךְ אֹתוֹ הַכֹּהֵן עַל פִּי אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יַד הַנֹּדֵר יַעֲרִיכֶנּוּ הַכֹּהֵן. (ויקרא כז, א-ח)
קריאה במקור
הקדמות לתלמוד הבבלי · ערכין · הקדמה לפרק א'
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
פרק זה עוסק בעיקרו בהגדרת התחומים של פרשת הערכין, מי בכלל המעריכים ומי הם הנערכים.
בפרשת הערכין שבתורה נאמר כי כאשר נודר אדם ערכו של פלוני לשמים — ישנן הגדרות קבועות לערכו של כל אדם לפי גילו ולפי מינו. לכאורה, יכול אדם לנדור כסף למקדש ולהגדיר את גובה התחייבותו בכל אופן שירצה, ויש לדון איפוא, מה חידשה התורה בפרשה זו, בה קבעה ערך קצוב מראש לכל הנודר ערכו של אדם. האם מסגרת זו באה להחליף כל מסגרת אחרת של הקדש? אם אכן אינה באה להחליפה, מה הם בדיוק ההבדלים ביניהן?
ראשית, יש לדון למי בדיוק נוגעת פרשה הערכין, האם כל אחד יכול נדר ערכין? התורה פתחה ב ״איש כי יפליא נדר״ מי הוא איש? האם דווקא איש ולא אשה? האם רק איש בוגר? ומה לגבי גויים, שהרי פרשה זו פותחת ב״דבר אל בני ישראל?
וכן יש לשאול לגבי הנערכים. האם בדיני ערכין, שווה דין הערך בכל אדם השייך לאותה שכבת גיל? ומה דינו של אדם שאינו שווה כלום מבחינה ממונית, כגון מנוול ומוכה שחין?
הערך הנמוך ביותר בדיני ערכין הוא של מי שהוא בן חודש ומעלה, ומה דינו של המעריך פחות מבן חודש? האם יש איזו משמעות לנדרו? ומה דינו של נודר דמיו (ולא ערכו) של פחות מבן חודש?
התורה מזכירה בנדרי הערכין את הביטוי ״נפשות״, וביטוי זה מורה כי ניתן לנדור ערכו של אדם חי, ולא של אדם שמת כבר. מה דינו של אדם העומד למות? האם ניתן להגדירו כנפש?
אגב הדיון בשאלות אלו, מתבררות שאלות נוספות, שיש להן משמעות כללית לתחומים אחרים בתלמוד, כגון קבלת תרומות מן הנכרים, מעמדו ההלכתי של העומד למות, מעמדו של העובר שבמעי אמו, ועוד.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- William Davidson Edition - Hebrew
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- 'https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1'
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 00fa8f5853823afd2bc549fc29a8df23ab174d57f53a71cb19daedcb723cb279