הקדמות לתלמוד הבבלי · פסחים · הקדמה לפרק ט׳

דַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה פֶסַח לַה׳. בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ. לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ-בוֹ כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ. וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא הָיָה וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ כִּי קָרְבַּן ה׳ לֹא הִקְרִיב בְּמֹעֲדוֹ חֶטְאוֹ יִשָּׂא הָאִישׁ הַהוּא. וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַה׳ כְּחֻקַּת הַפֶּסַח וּכְמִשְׁפָּטוֹ כֵּן יַעֲשֶׂה חֻקָּה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר וּלְאֶזְרַח הָאָרֶץ. (במדבר ט, י-יד)

שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ. (שמות יב, ה)

פרק זה עוסק בשני נושאים עיקריים. האחד — בדיני הפסח השני. והשני — בקרבן פסח שהופרש שלא כראוי או שאבד ונתערב.

עיקרי דיני קרבן הפסח נתבארו בתורה, אבל מקצת שאלות עדיין זוקקות בירור נוסף. שאלה עקרונית אחת היא היחס המדויק שבין פסח ראשון ושני, האם הפסח השני הוא רק תחליף לראשון, שמי שהיה שייך במצוות הפסח הראשון ולא עשאו, מפני אונס או מפני טעם אחר, חייב לעשות את הפסח השני, או שמא פסח שני הוא רגל בפני עצמו אלא שחיובו חל על מי שלא עשה את הראשון. וכמו כן: האם עונש כרת, החל על מי שלא עשה פסח בזדון, מתכפר לגמרי על-ידי עשייה ממשית של פסח שני או רק די בנכונות ובאפשרות לקיימו (גם אם נאנס ולא עשה את השני). שאלה עיקרית אחרת היא, מה הם הדברים המשותפים לשני הפסחים ובמה נבדל פסח ראשון מן הפסח השני.

הנושא האחר של פרק זה שייך לדיני הקרבנות. בדיני הקרבנות מוצאים אנו דינים שנתיחדו לתמורת קרבן (בהמה שהחליפו אותה בקרבן, ואף שיש בכך עבירה — חלה קדושה גם על התמורה), קרבן שמתו בעליו, וקרבן שאבד בזמן שהיה ראוי להקריבו. לגבי קרבנות כגון אלה יש דינים מיוחדים בכל סוג של קרבן, ויש מקום לברר במה מתייחד קרבן הפסח משאר קרבנות שארע בהם כיוצא בזה. אף יש מקום לברר מה הדין כאשר נתערב קרבן הפסח, בין שנתערב במיני קרבנות אחרים, בין כשנתערב בקרבן פסח של חבורה אחרת. בירורי הלכות אלה הם עיקר ענינו של פרק זה.