הקדמות לתלמוד הבבלי · זבחים · סיכום לפרק ג'

ביחס לשחיטה סוכם כי הפסולים לשאר עבודות הקרבנות כשרים אף לכתחילה לשחוט. ומכל מקום טמא לא ישחוט לכתחילה, שמא יגע בבשר ויטמאנו.

קבלת הדם, הולכתו, וגם זריקתו, אם נעשו שלא כראוי, בין שנעשו על ידי מי שפסול לעבודות אלה, או שנעשו בדרך בלתי נכונה (כגון שעבד ביד שמאל, או זרק את הדם שלא במקום הראוי לו), או במקרה שהפסולים לעבודות אלה הוסיפו וחשבו מחשבה הפוסלת או מפגלת את הקרבן, בכל אלה, אם נשאר עוד דם שאפשר לעשות בו את העבודה — ימשיך הכשר ויעשה אותה בכשרות, והקרבן כשר ומרצה. ובכלל זה דינו של דם שנתקבל בכלי ונשפך לרצפה, שאם חזר ואספו בכלי — הריהו כשר.

ולגבי מחשבות בלתי נכונות, כלל קבעו חכמים, שכל מחשבה שאינה אחת מן המחשבות הפוסלות — לא שינוי שם ולא שינוי בעלים (הפוגמים כל קרבן ופוסלים את הפסח והחטאת), לא מחשבת שינוי הזמן ולא מחשבת שינוי המקום — אינה פוגמת כלל בקרבן, אף שהיא דומה למחשבות הפוסלות (כגון שמחשב לתת את הדם במזבח ולא במקום המדויק הראוי לו, או מחשב להניח את הבשר והאימורים בלי לאוכלם) או שמחשב לעשות בקרבן דבר אסור (כגון להאכיל את הפסח לטמאים). לפי שדין זה שהמחשבה פוסלת בקרבן הוא בגדר גזירת הכתוב, וכל מה שאינו נכנס בהגדרות הללו אינו פוסל.