וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם תָּמִיד. אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם. (שמות כט, לח-לט)
קריאה במקור
הקדמות לתלמוד הבבלי · תמיד · הקדמה למסכת תמיד
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת עֲצֵי שִׁטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתֽוֹ. (שמות ל, א)
וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה. וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי ה׳ לְדֹרֹתֵיכֶם. (שמות ל, ז-ח)
מסכת תמיד, וסמוכה לאחריה מסכת מדות1כן הוא ברוב כתבי היד של המשנה, אכן יש בכתבי יד שמסכת מדות סודרה לפני מסכת תמיד., הריהן המסכתות החותמות את סדר קדשים שבתלמוד הבבלי2אכן בכתבי היד של משניות (וכן הוא במשניות הנדפסות) באה מסכת קנים לאחר מסכת מדות, ונמצא איפוא שכל אחת עשרה מסכתות סדר קדשים הריהן ערוכות לפי סדר גודלן: זבחים — ארבעה עשר פרקים, מנחות — שלשה עשר פרקים, חולין — שנים עשר פרקים, בכורות — תשעה פרקים, ערכין — תשעה פרקים, תמורה — שבעה פרקים, כריתות — ששה פרקים, מעילה — ששה פרקים, תמיד — ששה פרקים (ראה להלן הערה 7), מדות — חמשה פרקים, קנים — שלשה פרקים.. עיקרן של שתי מסכתות אלה הינו תיאור סדר העבודה בבית המקדש (במסכת תמיד) ותיאור בית המקדש עצמו (במסכת מדות).
מסכת תמיד היא מן המשניות הקדומות, שהוחל בסידורן בסמוך לחורבן הבית3ובא במסורת חכמים (ר׳ יוחנן, בירושלמי יומא פ״ב ה״ב. וכן רב הונא בבבלי יומא יד,ב) שהתנא ששנה את מסכת תמיד הוא ר׳ שמעון איש המצפה, שהיה בזמן הבית בימי רבן גמליאל הזקן. אם כי יש שאמרו שאין כל המסכת ממשנת ר׳ שמעון איש המצפה אלא מקצתה, ויש בה אף ממשנתם של אחרים (ר׳ יעקב בר אחא, בירושלמי שם)., ובאו בה תיאורי סדר העבודה במקדש מפי חכמים אשר ראו זאת בעיניהם, כעין עדות לדורות שכך היה בעת שעמד המקדש על מכונו.
עוד מיוחדת מסכת זו, שאין בה מחלוקות חכמים4מלבד בענין הפייס בכהן המעלה את האברים מן הכבש למזבח (להלן לב,ב), שחולק בדבר ר׳ אליעזר בן יעקב (הנחשב במסורת חכמים כמי שסידר את מסכת מדות, יעוין להלן ״אישים״ כח,א), ובענין הגבהת ידים של הכהן הגדול מעל לציץ בשעת ברכת כהנים (להלן לג,ב)., ולא דרשות כתובים5מלבד דרשת ר׳ יהודה במחלוקתו (להלן לג,ב)., ואין היא שנויה כדרך ציווי או איסור והיתר, שבדבר זה יש לעשות כן ובדבר זה אין לעשות כן, אלא כסיפור דברים6״והניח אותה (את מסכת תמיד) באחרונה, בשביל שאין בה דבור לא על דרך חכמה (דרשת חכמים), ולא על איסור והיתר, אלא ספור, שהוא אומר היאך היו מקריבין התמיד, כדי לעשות כן תמיד״ (רמב״ם פירוש המשניות).. כמו כן, אין במסכת זו תוספתא, כדרך שאין תוספתא למסכתות קינים ומדות. וכן אין בה תלמוד בבלי, כדרך שאין בקנים ובמדות, מלבד קטעים מועטים (שאף הם מאוחרים). בתוך דברי התלמוד שבמסכת תמיד באו אף מעט דברי אגדה.
תיאורי העבודה במקדש שבמסכת זו כוללים את ההכנות לקראת עבודות המקדש, והעבודות הראשונות הנעשות בו בכל יום בבוקר: הקרבת קרבן התמיד, הקטרת הקטורת, והטבת הנרות. ואשר לפרטי ההקרבה של הקרבנות השונים, מן קדשי הקדשים ומן הקדשים הקלים ומן הזבחים ומן המנחות, באו הדברים בהרחבה בעיקר במסכתות הגדולות הפותחות את סדר קדשים, זבחים ומנחות.
בכלל ההכנות לעבודת המקדש בא תיאור מפורט של סדרי השמירה הנהוגים בו. ועוד בא תיאור עניינם של הכהנים חברי בית האב האמורים לעבוד באותו יום במקדש, היכן הם שוהים בטרם תתחלנה העבודות, ומה יעשה כהן שארעה לו תקלה המונעתו מלעבוד, וסדרי הגורלות בהם נקבע אלו מהכהנים יעשו עבודות אלה ואחרות. דיון לעצמו מוקדש לדרך עבודתו של הכהן הגדול, שאין הוא בכלל הכהנים שמטילים גורל על עבודתם.
במסכת תמיד שבעה פרקים7אכן יש בכתבי יד וכן בפירושי הראשונים (רמב״ם, המאירי, המיוחס לראב״ד ועוד) כי שני הפרקים האחרונים שבמסכת, הששי והשביעי, הינם פרק אחד., שכל אחד מהם עוסק בעיקר בנושא מוגדר אחד.
פרק ראשון, ״בשלשה מקומות״ — תיאור מקומות השמירה בבית המקדש, ותיאור העבודה הראשונה הנעשית בבוקר בבית המקדש, תרומת הדשן.
פרק שני, ״ראוהו אחיו״ — תיאור סידור מערכות העצים שעל גבי המזבח ונתינת האש בהן, לקראת הקרבת הקרבנות הנעשית עליהן.
פרק שלישי, ״אמר להם הממונה״ — פותח בתיאור עבודותיהם של שלשה עשר הכהנים שזכו בפייס השני, ומתאר את העבודות הנעשות לקראת שחיטת התמיד, בהבאת הכבש המיועד לקרבן, כלי העבודה, שחיטת הקרבן, ודישון המזבח הפנימי והמנורה.
פרק רביעי, ״לא היו כופתין״ — תיאור אופן שחיטת קרבן התמיד ומקומה, הפשטת עורו וחיתוך אבריו, הבאת החלקים הקרבים על המזבח והקרבתם.
פרק חמישי, ״אמר להם הממונה״ — תיאור העבודות הנעשות לאחר הקרבת קרבן התמיד: ברכות הכהנים ותפילתם, הטלת הפייס לקטורת והעלאת האברים מהכבש למזבח, החלפת בגדי הכהנים משל חול לשל קודש, ובסופו תיאור כניסת שאר הכהנים לעבודתם והלויים לשירם.
פרק ששי, ״החלו עולים״ — תיאור עבודת הטבת שני הנרות המזרחיים שבמנורה והקטרת הקטורת.
פרק שביעי, ״בזמן שכהן גדול״ — תיאור השתחוואת הכהנים בהיכל (לאחר גמר עבודת התמיד), והכהן הגדול המשתחווה ראשון לכולם. ברכת כהנים הנעשית במקדש (ובשונה מברכת כהנים הנעשית במדינה), דרך הקרבת התמיד כאשר הכהן הגדול הוא המקריב. וסיומו: שירת הלויים בשעת ניסוך היין והשתחוואת העם.
וכחותם למסכת, באה התפילה ״זה הוא סדר התמיד לעבודת בית אלקינו. יהי רצון שיבנה במהרה בימינו אמן״. ועוד נוספה לאחר משנה זו, משנה המפרטת את סדר פרקי שיר של יום שהיו הלויים אומרים בבית המקדש.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- William Davidson Edition - Hebrew
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- 'https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1'
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 00fa8f5853823afd2bc549fc29a8df23ab174d57f53a71cb19daedcb723cb279