הקדמות לתלמוד הבבלי · סוטה · סיכום לפרק ח׳

לענין האישים השונים המדברים לפני העם בצאתו למלחמה סוכם כי ממנים כהן מיוחד (״משוח מלחמה״), שיש לו כמה מדיני כהן גדול, לדבר בפני העם. כאשר נמצאים עדיין בגבול ארץ ישראל אומר הכהן לעם ״מי האיש אשר בנה... ואיש אחר ייקחנה״ (דברים כ, ה—ז), והשוטרים משמיעים את דבריו בקול רם, ואז אומרים השוטרים עצמם את הדברים הנוספים ״מי האיש הירא ורך הלבב״ (שם ח). וכאשר נגשים להילחם ממש מדבר שוב הכהן, ואומר תחילה ״שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה״ וגו׳ (שם ג—ד) וחוזרים ואומרים את הנאמר בפעם הראשונה, באותו אופן.

בהגדרתם של המונחים נאמר כי ״כרם״ הוא כל חמשה אילנות מאכל, בין שנטעם מחדש או שהבריכם והרכיבם, ו״בית״ הוא כל מבנה קבוע הראוי לדירת אדם, ו״אשה חדשה״ היא אשה המאורסת לו או שומרת יבם שלו. בכל אלה אין צריך שיהיו אלה חדשים לגמרי, אלא גם אם הם חדשים עבורו, כגון שקנה אותם או ירש אותם. וכל אלה שייכים רק כאשר הגיעו לידו בהיתר, אבל אם יש בהם צד איסור — אינו חוזר בגללם. לגבי ה״ירא ורך הלבב״ סוכם כי הוא כמשמעו — אדם שהוא פחדן או שקשה לו מבחינה נפשית להיות במלחמה.

כל הפטורים מן המלחמה מסיבות אלה חייבים בכל זאת לשרת את אנשי הצבא, בהתקנת דרכים ובהספקת מזונות. לעומתם, הבונה בית וחכנכו, הנוטע כרם וחיללו, והנושא אשה חדשה — פטורים מכל עבודות הסיוע לצבא, ומכל ההתחייבויות כלפי הציבור.

סוכם כי כל הפטורים הללו אינם בכל מלחמה אלא במלחמת רשות בלבד, והיא המלחמה שיוזמים בני ישראל מרצונם כדי להרחיב את גבולם. אבל כאשר נלחמים מלחמת מצוה, בין במצוות כיבוש הארץ או במלחמה כנגד עמלק, בין במלחמה שבה ישראל מגינים על עצמם מפני תוקף — הכל חייבים לצאת למלחמה. וגם אז הכהן משוח המלחמה משמיע לעם את דברי החיזוק והעידוד לפני צאתם.