הקדמות לתלמוד הבבלי · מנחות · הקדמה לפרק י'

וְעִשָּׂרֹן עִשָּׂרוֹן סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד עֹלָה רֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַה׳. וְנִסְכֵּיהֶם חֲצִי הַהִין יִהְיֶה לַפָּר וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ יָיִן.... (במדבר כח, יג-יד)

וְסָמְכוּ זִקְנֵי הָעֵדָה אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּר לִפְנֵי ה׳ וְשָׁחַט אֶת הַפָּר לִפְנֵי ה׳. (ויקרא ד, טו)

עיקרו של פרק זה בשני נושאים מרכזיים: כלי המדות שהיו במקדש, ודין הסמיכה בקרבנות.

שיעור מידות הסולת למנחות השונות נתפרש בתורה. מידת הבסיס של הסולת למנחה היא עשרון, כאשר יש קרבנות הבאים בשני עשרונים (כשתי הלחם) ואף בעשרים וארבעה עשרונים (כלחם הפנים). ואילו מידת הבסיס של הלח (שמן ויין) היא לוג, כאשר יש דברים הבאים ברביעית הלוג, ואף בשנים עשר לוג (הין). ויש לברר מה היו הכלים ששימשו במקדש לצורך המדידה, הן כלי מדידת היבש והן כלי מדידת הלח. אף משנתברר עניינם של הכלים, יש לדון באשר לדרך בה היו הדברים נמדדים בתוכם, האם היו המדות גדושות עד שנשפכות אל מחוצה להם, ומה דינם של הדברים שנמדדו בכלי ונשפכו חוצה.

מתוך שיש מקום לדיון בעניינן של המידות השונות, נמצא גם מקום לבירור דינן של מנחות הנסכים: אלו מן הקרבנות טעונים מנחת נסכים, וכן מה שיעורה, שכן בתורה ניתנו שיעורים שונים בבלילת מנחות הנסכים, שיש ששיעורן הוא ביחס של שלשה לוגים שמן לעשרון אחד של סולת (במנחת נסכים של כבש), ויש ששיעור הוא ביחס של שני לוגים שמן לעשרון סולת (מנחת נסכים של פרים או אילים). ועוד בדין מנחת הנסכים, יש לדון האם מותר לערב נסכים בנסכים.

בעקבות הקביעה כי כל קרבנות הציבור והיחיד טעונים נסכים (חוץ מהבכור, והמעשר, הפסח והחטאת והאשם) מועלה לדיון הנושא השני שבפרקנו, דין הסמיכה על ראש הקרבן. ובדין זה יש לברר איזה מן הקרבנות טעונים סמיכה ואיזה מהם שאין הסמיכה נוהגת בהם, ומי הם הסומכים. ובירור נוסף המתבקש בעניינה של הסמיכה: מה בינה לבין התנופה (שהתבררו דיניה בפרק ״כל המנחות באות מצה״), ואיזה צד של חומרה יש בזו שאין בזו, ולהיפך. וכדרכה של גמרא, אף בפרק זה אגב הדיון בשני הנושאים המרכזיים שבו עלו והתבררו עניינים שונים.