וְדָרְשׁוּ הַשֹּׁפְטִים הֵיטֵב וְהִנֵּה עֵד שֶׁקֶר הָעֵד שֶׁקֶר עָנָה בְאָחִיו. (דברים יט, יח)
קריאה במקור
הקדמות לתלמוד הבבלי · סנהדרין · הקדמה לפרק ו'
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ. (דברים יז, ז)
וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת וְהוּמָת וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ. לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה. (דברים כא, כב-כג)
וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל עָכָן בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד לַיְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתֶן לוֹ תוֹדָה וְהַגֶּד נָא לִי מֶה עָשִׂיתָ אַל תְּכַחֵד מִמֶּנִּי. (יהושע ז, יט)
וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה מוֹת יוּמַת הָאִישׁ רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל הָעֵדָה מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. (במדבר טו, לה)
וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּקִרְבֶּךָ. (דברים יג, טו)
בפרקים הקודמים דובר על המבנה השפוטי ודרכי הדיון בדיני נפשות. מעתה באים לדון בשאלות הנוגעות להוצאתו להורג של הנידון. לפני שמבצעים את פסק הדין נוקטים בכל אמצעי הזהירות האפשריים כדי למנוע עיוות דין, ומביאים בחשבון גם את האפשרות הרחוקה כי יימצא לנאשם צד זכות אפילו ברגעים האחרונים של חייו. מקום מיוחד מוקדש בפרק זה לתאורם של אמצעי זהירות אלה.
מעשה הריגת הנאשם שחוייב במיתה הוא לא רק אמצעי חברתי ומעשי של ביעור הרע. מיתה על ידי בית דין היא מצות עשה שבתורה כשאר כל המצוות ולה פרטים מרובים. יש לברר את עיקרי דיניה ופרטיהם: היכן מוציאים אדם להורג, כיצד היא דרך המתתו, מי הם האנשים שעליהם מוטלת החובה לעשות זאת, כיצד מטפלים אחר כך בקבורתו, וכיצד צריכים לנהוג בו קרוביו.
מיתת בית דין בהיותה גם מצוות עשה יש בה משמעות לא רק בתקונה של חברה כי אם גם לנדון עצמו. יש במצוה זו גם צד יסודי של כפרת עוונות; כאשר נעשה הדין באיש הנדון למוות הריהו זוכה על ידי כך לכפרה שלמה על עוונו. וידויו של הנאשם לפני מותו אינו משמש אמצעי בטחון, להבטיח לכל כי אכן נדון כשורה. אלא הוא חלק ממערכת הכפרה שעובר הנדון על מנת להטהר. ואף האומה כולה נכתמת על ידי חטאו של היחיד, ואינה יכולה להגיע לכפרה אלא על ידי המתתו של המתחייב למיתה.
בין מצוות התורה יש מצוות שהן ״שחורות כעורב״, שאינן נעימות לאיש, ואף על פי כן נמנות הן עם שאר המצוות ויש בהן ערך וחשיבות לעצמן. בירורן של מצוות אלה צריך גם הוא להעשות בכל הדקדוק והחתירה לעומק הדברים, ואף במצוות אלה ראוי שתהא כוונת הלב, ושיהיו הדברים עשויים בדרך השלמה ביותר. הכלל הגדול של ״ואהבת לרעך כמוך״ ממשיך להתקיים גם כאשר מחייבים אדם למיתה, גם אז יש לדאוג, במדת האפשר, לטובתו ולשלומו.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- William Davidson Edition - Hebrew
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- 'https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1'
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 00fa8f5853823afd2bc549fc29a8df23ab174d57f53a71cb19daedcb723cb279