הקדמות לתלמוד הבבלי · בבא בתרא · סיכום לפרק ב׳

בענין ״נזקי שכנים״ התקבלה להלכה השיטה (של ר׳ יוסי) שאין המזיק צריך להרחיק עצמו. לפיכך, מי שעושה דבר בתוך רשותו העלול לאחר מכן לגרום נזק לחבירו — אינו צריך להרחיק שיעור הרחקה עד כדי שלא יבוא נזק זה. כלל זה קיים כאשר אין העושה בתוך שלו גורם נזק מיידי לחבירו. ואולם אם מיד כאשר עושה אדם דבר בתוך שלו הוא גורם נזק (או מתחיל לגרום נזק, שילך ויחמיר) לחבירו, הרי הוא בגדר מזיק ממש, ואף שהוא עצמו אינו עושה דבר, מכל מקום הריהו נחשב כאילו היה יורה בחבירו את חיציו (״גירי דיליה״), ושכנו יכול לעכב בעדו. בכלל זה דברים המזיקים לרכושו של אדם — כתליו, בורו, וכן לגידולי קרקע שברשותו, וכיוצא בזה נזקים מחמת רעש, או מחמת ריח רע. הנוטע עצים וכיוצא בהם בתוך רשותו ששורשיהם או ענפיהם מגיעים לחלקו של שכינו ומזיקים לו — רשאי אותו שכן לקצצם לפי הצורך.

המידות שקבעו חכמים להרחקה של הדבר המזיק הריהן השיעורים שיכולים השכנים לכפות אדם להרחיק את הדבר המזיק מן התחום המשותף להם. אבל גם מי שהרחיק אינו פטור מאחריות לנזקים שגרם, ואם הזיק — משלם מה שהזיק.

שכנים הדרים בחצר אחת יכולים לעכב על כל אחד מהם העושה מלאכה המביאה לריבוי מבקרים בחצר, בין משום שאין דעתם נוחה ברעש, בין משום שאינם רוצים בריבוי אנשים העוברים בתוך רשותם, עיכוב זה אינו אלא לגבי הבאת אנשים מבחוץ, אבל מי שהיה עוסק במלאכתו בתוך ביתו, אף שהיא גורמת רעש — אין השכנים יכולים לעכב בעדו.

כשם ששכן ובני חצר יש בעדם למנוע מן היחיד להזיקם, כך — ויותר מכך — רשאים בני העיר למנוע מן היחיד לעשות דבר המזיק לעיר. ומניעת נזקים זו כוללת הן דברים הגורמים מכשולים וקשיים לתנועה, הן דברים המרבים טומאה בעיר, והן דברים המביאים לעיר ריחות רעים, כיוצא בזה, רשאים בני העיר למנוע מאדם לקלקל את נוי העיר. יפה כוח בני העיר, שיכולים לעשות מעשה ולקצוץ אילנות וכיוצא בהם אם הם מזיקים, ואף אם קדם ונטעם ברשותו. ועוד במקרה של ספק, שבני העיר יכולים לקוצצם, ואינם צריכים לתת לו דמים.

אגב הדיונים הובאו כמה הלכות הנוגעות לדיני מלמדי תינוקות והנהגתם, ומקצת דברי אגדה בעניין רוחות.