הקדמות לתלמוד הבבלי · סוטה · הקדמה לפרק ו׳

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל. וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה. (במדבר ה, יב—יג)

דיני הסוטה מתייחסים לאשה שבעלה קינא לה ולכן הזהירהּ שלא להתייחד עם אדם מסויים, והיא נסתרה עימו, ובעלה חושד בה שנטמאה על ידי ביאה. אולם, מה דינה של אשה שנחשדה ולאחר מכן נמצאו עדים שאכן נטמאה? כדי שתיאסר אשה על בעלה כאשר לא קינא לה קודם לכן, יש צורך בעדות שני עדים כשרים. אולם כאן, מאחר שבעלה קינא לה ונסתרה, יש ״רגליים לדבר״ ושמא אפשר לסמול על פחות מכן. אולם גם אם סומכים על עדות בלתי שלימה, יש צורך לברר צדדים נוספים: האם כל עדות נחשבת לעניין זה כמהימנה, או שיש עדים שאין סומכים על עדותם? ועוד, האם עדות בלתי שלימה מתקבלת לכל ענין או רק ביחס לצדדים מסויימים, ומה הדין כאשר יש עדויות סותרות ביחס לטומאתה של האשה?

חלק מבעיות אלה כבר הוזכרו ונדונו בדרך אגב בפרקים קודמים, אולם בפרק זה נדון הנושא בשלימותו.