בצרות. במתני' באחיות. לקמן ריש פרק ד' אחין:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 1 · הלכה 6 · Segment 8
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ובגט ישן. המגרש אשתו בגט שנתייחד עמה בין כתיבה לנתינה דפליגי ב"ש וב"ה בגיטין פ' מי שאחזו אי הוי גט:
ובספק אשת איש. לקמן ר"פ ב"ש תנן בש"א אין ממאנין אלא ארוסות וכו' וקטנה בת מיאון קרי ספק אשת איש דלמא ממאנה ונפקא:
ובמקדש בשוה פרוטה. דתנן ריש קידושין האשה נקנית בש"א בדינר ובה"א בפרוטה:
והמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק. גיטין ר"פ הזורק:
והאשה מתקדשת וכו'. ל"ג דכבר תני לה המקדש בשוה פרוטה:
ופריך ממזירות בנתיים. בין בית שמאי ובית הלל איכא אותן שמותרים לאלו ובניהם ממזרים לאלו:
ואת אמר הכין. ואת אומר כן שלא נמנעו מלישא נשים זה מזה בתמיה:
היך עבידא. היכי דמי פסול ממזרות אליבא דבית שמאי לבית הלל הא בית שמאי מחמירין לעולם יותר מבית הלל:
ומשני קידש וכו' אשה שנתקדשה לראשון בפרוטה ולשני בדינר לב"ש אם ניסת לראשון בלא גט משני הולד ממנו ממזר שהרי קידושי השני תפסו בה וקידושי ראשון לאו כלום נינהו ולבית הלל הוה איפכא קידושי הראשון תפסו בה והולד מהשני ממזר:
מודים ב"ש לב"ה לחומרין. ב"ש החמירו על עצמן לקדש בדינר מיהו אם קידש א' בפרוטה ושני בדינר היו אוסרין אותה על שניהן עד שיגרשנה אחד מהן:
ה"ג מעתה ב"ה ישאו נשים מב"ש דאינון וכו' וב"ש לא ישאו נשים מב"ה דלית וכו'. וה"פ כיון דלב"ה אם נתקדשה לראשון בפרוטה ולשני בדינר מותר לראשון בלא גט משני ולב"ש הוולד ממזר מהראשון ב"ה לא ישאו מב"ש:
אלו ואלו כהלכה היו עושין. למעשה אלו ואלו מחמירין על עצמן שלא לעבור על דברי חביריהם ולא פליגי אלא מדינא:
ופריך אם כהלכה היו עושין. קשיא הא תנינן מקוואות פ"ד מעשה בשוקת יהוא שהוא אבן חלול המונח תחת צינור המקלח מים מן ההר והוא נקוב למקוה כשפופרת הנוד ולב"ה סגי בהכי להכשר מקוה וב"ש פליגי וסברי דבעינן שתפחת רובה והיו כל הטהרות שבירושלים נעשין על גבה ושלחו ב"ש ופחתוה עד רובה ש"מ שלא היו ב"ה עושין כב"ש במקום שמחמירין ולמעשה נמי פליגי:
עד שלא בא מעשה וכו'. לעולם אף למעשה פליגי אלא כשבא מעשה לפני אחד מהם במקום שחביריהם מחמירין והן מקילין היו מודיעין לחביריהם ולא היו נוגעין בו אבל כל זמן שלא הודיעו להם וידעו שמעצמו נעשה הדבר ההוא הן עושין כדעתן לחומרא ושוקת יהוא לא נעשה ע"פ ב"ה לכך שלחו ב"ש ופחתוה:
ויאות. שפיר קאמר ר"י ראה אם תנן במתני' טמאו טהרות למפרע אלא מכאן ולהבא תקנוה וש"מ משעשו היו מודיעין לכך לא טמאו למפרע לפי שאז היו ב"ה מקילין לעצמן:
רב ושמואל. פליגי:
אלו ואלו. כב"ה היו עושין אלא שב"ש החמירו על עצמן או לדינא פליגי ולא למעשה:
ופריך ממזרות בנתיים וכו'. למ"ד אלו כהלכתן וכו' איך תני לעיל שלא נמנעו מלישא נשים זה מזה הא איכא בינייהו פסול ממזרות:
ומשני המקום משמר. ולא אירע מעשה מעולם שהורה אחד מהן לקולא במקום שחביריו מחמירין:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: abbac412f2d2d99bbb8f793a929550f3fe85374cb92e8fe6bf4081a52efdb353