קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 4 · הלכה 11 · Segment 4

א"ל רנב"י. כהך עובדא בא לפני רבה בר בא והכשיר הוולד:

ופריך אבא בר ווא. דהוה אבוה דשמואל:

פליג על שמואל ברי'. בתמיה דקס"ד כי היכי דמצריך שמואל חדשים שלימים להכרת העובר ה"נ ללידה בעינן חדשים שלימים א"כ ודאי ממזר הוי:

שנייא היא. שאני חדש הכרת העובר מחדשי הלידה דלא בעינן שיהו שלימי':

תמן תנינן. נדה פ' בנות כותים:

וכמה היא קישויה. דלא אתיא לידי זיבה אפי' ראתה כמה ימים זה אחר זה:

אפי' ארבעים וכו'. כל שלא פסקה יום אחד מלראות עד יום הלידה לא הויא יולדת בזוב דאמרי' כל הדמים שראתה מחמת קישוי הלידה באו:

דייה. אם נטהר הקושי חדש התשיעי אבל אם ראתה דם בחדש השמיני בי"א יום של זבה אפי' מקשה והולכת עד יום הלידה ה"ז יולדת בזוב מחמת ג' ימים שראתה בשמיני:

לחדשים מקוטעין. אחד מלא ואחד חסר:

דלכן. דאל"כ ה"ל לר"י למימר דיה שלשי' יום אלא ש"מ דאין קצבה לחדש התשיעי פעמי' מלא פעמים חסר ל"א לחדשים מקוטעין דקסבר ר"י חדש התשיעי גורם לידת הולד דמכי עייל הוה זמן לידה הלכך כל הדמים שרואה בו בקושי מחמת הולד הוא ואפי' איכא שופי בתרייהו ואפי' בתחלת התשיעי הוי מחמת הולד דיולדת לתשעה יולדת למקוטעין לכך קאמר חדשה שזה החדש כולו ראוי ללידתה כ"מ בבבלי בנדה:

לחדשי' שלימין. שיכלו תשעה חדשי' יום אל יום בעת לדתה:

דייה חדשה. ש"מ שכל החדש התשיעי צריך שיהיה במילואו:

סוף דבר עד שתלד. מי אמרינן דוקא כשילדה בן קיימא הוא דתלינן הדם בקישוי הלידה הא אם הפילה הויא זבה או דלמא אפי' הפילה תלינן בקישוי ולא איפשיטא:

היא הכרת העובר היא לידתו. בתרווייהו בעינן שלימין:

ולית. ולא ידעתי ממי שמעתי דבר זה:

ר"י אמרה. בשם שמואל:

ואיקפד. וכעס ר' יוסי לנגדו:

א"ל שכן אפי' יהושע. שהיה קשור ודבוק במרע"ה לא אמר כן למשה רבו ואיך אתה אומר כך לר' בא רבך שאתה מכחישו:

חזר. ר' חזקיה ואמר שאין כונתו להכחישו אלא שבאמת אמרה רבי ירמיה אבל לא אמר כן להלכה אלא כאדם השומע דבר ומקשה עליו והיינו דקשיא ליה לר"י שאבא בר ווא שהכשיר לעיל במקוטעין אס"ד היינו הכרת העובר היינו לידה וכי פליג על שמואל בנו:

או לרע"א. יום לאחר הביאה דתשעה פעמים שלשים יום הן ר"ע וביום ראשון לחודש העשירי יולדת:

או לרע"ב וכו'. דימי קליטת הזרע הן שלשה ומעת הקליט' מתחילין ימי העיבור לפעמים קולטת הזרע ביום הראשון וה"ל רע"א יום וכן כולן:

מנן. ממי שמע ר' דבר זה:

מחלפא שיטתיה דר' בא. קשיין דברי ר' בא אהדדי. תמן. לעיל אמר דחדשי הלידה אינן צריכין להיות שלימין:

והכא אמר הכין. דבעינן שלימין:

כל שהוא בה"י. בסוף הוא רבה כלומר הא דלעיל רבה אמרה והך דהכא רבא אמרה משמיה דשמואל ולא מותבינן גברא אגברא: