אתייא עובדא. בא מעשה בממאנת ונסתפקו אם נבעלה לאחר שגדלה לפני ר"י ואמר שיבדקו בדדיה אם כבר נשתנה הדד ונראה בו סימן שמגדיל והוא הנקרא בוחל בלשון חכמים:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ופריך מה כר"י. בתמיה וכי סובר ר' יוסי דהלכה כר' יהודה דבוחל הוא סימן שרבה השחור והאריב"ל אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים ומשריבה השחור עד ימי הבגרות אינן ששה חדשים:
ואמר ר"א וכו'. כלומר ותו והאמר ר"א וכו':
אין עושין מעשה. כר"י אלא משהביאה ב' שערות הרי היא כגדולה ואינה יכולה למאן ואיך עביד ר' יוסי כר' יהודה:
ומשני הדא דתימר תוך הזמן. שלא רבה השחור אין עושין מעשה לפטרה במיאון זה אבל משרבה השחור ודאי גדולה היא והא דאמר ר"י בדקו דדיה היינו דאז ודאי גדולה היא:
ברם הכא וכו'. פירושא קמפרש הא דאמר תוך הזמן אין עושין מעשה היינו אם היא ספק אם ריבה השחור או לא ריבה ומיאנה בו כופין אותו ליתן גט ואינה יוצאת במיאון לחוד:
אינו נוגע בגט. דאין האיש מגרש בע"כ ומיאון דידה לאו כלום:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: abbac412f2d2d99bbb8f793a929550f3fe85374cb92e8fe6bf4081a52efdb353