גמ' תני רמ"א. והיינו ת"ק דמתני' יצא דבר מרשותו. ואינו יכול לחזור בו אע"פ שלא זכה בו איניש אחרינא נמצא שהמודר לאו ממדיר קזכה:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 4 · הלכה 10 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ה"ג אלא בזכייה וכ"ה בפ"ו דפיאה. וה"פ אין הפקר יוצא מתחת יד בעלים אא"כ זכה בו אחר אבל כל זמן שלא זכה בו אחר יכולים בעלים לחזור בו הלכך כי זכה בה מודר ממדיר קמתהני:
דברי ר"י. כלומר לדברי ר"י אף בנותן מתנה לעשרה בני אדם וזה המודר אחד מהן אסור דהא ממדיר קמתהני ל"א לא אר"י אלא במתנה שנותן לי' בני אדם והמודר אחד מהן דמתנה ודאי אינה יוצא מרשות בעלים אלא בזכיה אבל בהפקר מודה:
הפקיר שדהו אית תניי תני חוזר בו. לענין מעשרות איתניי' שאם הפקיר שדהו חוזר בו קודם שזכה בו אחר וא"צ לחזור ולזכות בו הלכך אם זכו בו הבעלים חייבין במעשרות שלא יצא מרשותן א"נ אפי' איניש אחרינא זכה בו חייב במעשרות דגזרינן אטו בעלים:
הדא אמרה. זאת אומרת מברייתא דתני חוזר בו דמוקי לה רשב"ל כר"י שמעינן דקסבר ר"י דהפקר לר"י חייב במעשרות:
מה אמר. רשב"ל דבהפקר פליג ר' יוסי ולא במתנה דבמתנה אף רבנן מודו:
אתא ריב"א. ואמר בפירוש בשם רשב"ל דהפקר לר"י חייב במעשרות:
תמן אמרו. דאפי' לר"י הפקר אינו חייב במעשרות דמקרא ילפינן:
ובא הלוי וכו'. במעשר כתיב:
יצא הפקר שידך וידו שוין בו. ואע"ג שהבעלים יכולים לחזור בו מ"מ כל זמן שלא חזרו יד ישראל ויד הלוי שוין לזכות בו הלכך פטור ממעשרות ובפ"ק דמעשרות הגירסא יצא לקט שידך וכו' והיא הגי' הנכונה:
היא לקט וכו'. כשם שלקט שכחה ופיאה פטורים ממעשר דיד כולן שוין בו ה"ה הפקר:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3470d234a081d15835392bd0644caa6f8580e2696ba306d56c527f756f016070