גמ' ה"ג ע"ד דר"ע מי מיפר לה. האב לחוד דהא אינה קנויה ליבמין והרי הוא כפנויה או דלמא להא מיהת מהני זיקה דאף האב אינו יכול להפר:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 10 · הלכה 5 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
והן. והא דאר"א בשם ר"י פ"ג דקידושין האומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום אפי' קידושי מאה תופסין בה מי מן המארסין מיפר נדרה הראשון או כולם יחד:
ויי. והאי דאר"י בשם ר"י אמה העברי' מיעדה אפי' לבנו הקטן דכתיב ואם לבנו ייעדנה בנו כל דהו אפי' קטן במשמע וקסבר דיעוד נישואין עושה אפי' להפרת נדריה ומספקא לי' במייעד לקטן אם האב יכול להפר או דלמה דינה כנשואה:
אפי' אשם תלו אין לה. האומר לאשה ה"ז גיטיך אם מת מחולי זה וניסת לאחר אר"מ בעילת' תלוי' וא"ר יוחנן אם מת מאותו חולי אפי' אשם תלוי אין לה דמגורשת משעת כתיבה ומיבעיא ליה באותן הימים משעת כתיבה עד שעת מיתה מי מיפר נדריה הראשון או השני:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3470d234a081d15835392bd0644caa6f8580e2696ba306d56c527f756f016070