קריאה במקור

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 2 · הלכה 5 · Segment 1

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

מתני' בחרמו של ים. לשון מצודה כדכתיב אשר היא מצודים וחרמים:

בקרבנות של מלכים. דורונות שמקריבין למלכים:

הרי עצמי קרבן. אסר עצמו על חבירו כקרבן:

להיות נודר בו. דרך שחוק:

אין נשאלין עליהם. אין צריכין שאלת חכם שאינן חלים כלל:

ואם נשאלין. אם ע"ה הוא זה שנדר באלו ובא לישאל על נדרו אין פותחין לו פתח לחרטה ואין מתירין לו ואם עבר על נדרו זה עונשין ומנדין אותו:

פותחין לו פתח ממקום אחר. מראים לו שהדבר קיים ופותחין לו פתח מטעם אחר ומתירין לו נדרו אבל לא עונשין ולא מחמירין:

על הנוסח והמהדורה

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

SHA-256: 3470d234a081d15835392bd0644caa6f8580e2696ba306d56c527f756f016070