תני ב"ש אומרים לא יאכל זב פרוש וכו'. לגי' התוספתא וכמו שהובאה כאן ניחא הא דלא הביא הרמב"ם כלום מדין דזב פרוש עם זב ע"ה שלא כתב לא בפ' י"א מאיסורי ביאה ולא בפ' ט"ז מטומאת אוכלין אלא כלשון המשנה לא יאכל הזב עם הזבה. ולכאורה הא מביא הש"ס הבבלי לזה וכדמפרש רבא שמא יהא רגיל אצלו ויאכילנו דברים טמאים בימי טהרתו. ולמאי דגריס הכא דלב"ש הוא דאמרו הכי וב"ה מתירין לק"מ ורבא פירושא דברייתא קאמר אבל אינה הלכה דב"ה לא חששו לכך. ובהאי ברייתא דר' פנחס בן יאיר נוסחא אחרת במקצת היא ממה דנשנה בסוף סוטה נקיות מביא לידי טהרה וטהרה מביא לידי פרישות ופרישות מביא לידי קדושה וכו'. והרמב"ם בטומאת אוכלין שם העתיק כפי נוסחא דהכא שהפרישות מביא לידי טהרת הגוף וטהרת הגוף מביא לידי קדושת הנפש וכו' וטעמיה דהכא יליף מקרא לסמך לזה:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 1 · הלכה 3 · Segment 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 4983319fe5abc5adacb25f7169908361eb2eb9419e1e101d65c8683393347f89