מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 3 · הלכה 1 · Segment 12

רבי יוסי אמר בשוגג כר' יהודה. לא מצינן לפרש דר' יוסי מוקי לה בשוגג וכר' יהודה במבשל חדא דלישנא ואם נתנה לא משמע כלל בשוגג אלא במתכוין והכי משמע בהדיא בבבלי פ"ק דף י"ח דמייתי להאי ברייתא ובעי למימר מעיקרא לימא ב"ש היא ולא ב"ה וכו' ופלוגתייהו דב"ש וב"ה ודאי אינו אלא במתכוין ועוד דר' מנא מייתי להאי ברייתא דהנוטע בשבת וכו' לחזק לאוקמתא דר' יוסי רביה וכדמסיים וכאן מכיון וכו' לומר דהכא אף ר' יהודה מודה ואם דאוקי להדיא בשוגג למה ליה לאתויי להך ברייתא הלא שנינו לעיל גבי מבשל דקאמר ר' יהודה שוגג יאכל למוצאי שבת וא"כ בלאו הכי מסתברא לאוקמי כוותיה דר' יהודה דהלכה כמותו לגבי ר"מ אלא דע"כ. דה"ק דאף דהאי ברייתא במזיד מיירי אפ"ה מצינן למימר דדיניה כמו בשוגג דמבשל לר' יהודה וכמבואר בפנים וכך הם דברי הרמב"ם בדין זה בפ"ג בהלכה י"ב לא ימלא אדם קדרה עססיות ותורמסין וכו' ואם עבר ושהה אסורין עד מ"ש וימתין בכדי שיעשו וכבר ביארתי לזה בתרומות פ"ב לדעת הרמב"ם במבשל בשבת בשוגג למאי דקיי"ל כר' יהודה דלמוצאי שבת יאכל וכתב בזה בפ"ו מהל' שבת בהל' כ"ג יאכל בין הוא בין אחרים מיד ובעבר ושהה דדינו כדין מבשל בשוגג כמבואר פסק שימתין במוצאי שבת בכדי שיעשו. וטעמא דמילתא כדכתב הרשב"א ז"ל בחידושי חולין דלא אמרו בכדי שיעשה אף בהנעשה על ידי ישראל אלא בדבר שנעשה מאליו כגון האי דעבר ושהה כהאי דעססיות וכו' וכל כיוצא בזה וכן בעבר ושהה ע"ג כירה תבשיל שלא בישל כל צרכו דהולך ומתבשל מאליו אבל במבשל בשבת ליכא למגזר שימתין בכדי שיעשו לפי שאין ישראל עשוי לבשל בשבת ואפי' בשוגג ע"ש:

דבר אחר מונין ושביעית וכו'. נתבאר מזה בסוף תרומות טעם השינוי מסוגיא דהבבלי בגיטין ע"ש: