הדא איתתא כד מערבא בחיטייא וכו'. כל הני דינים וכן בהא דגריס לקמן בכיוצא באלו ומסיים בכולהו גמר מלאכתו משום מכה בפטיש מכל הלין נלמד דבכל מקום דאיכא כמה מלאכות למיחייב עליהון חייב עוד משום מכה בפטיש בשעת גמר מלאכה וזהו הפירוש שציינתי לעיל בד"ה אבות מלאכות לפי דעת הרי"ף והרמב"ם דאינו מחייב בתופר אלא משום תופר ולא משום קושר דמה שקושר ראשי החוט שיתקיים התפירה לאו מעשה אומן הוא ולפ"ז הא דאביי התם בדף ע"ה האי מאן דעבד חלתא וכו'. ואי חייטיה לפומיה וכו' מתפרש נמי כה"ג מיחייב משום מכה בפטיש שהרי גמר מלאכתו ולא כדפרש"י שם כמבואר לעיל שם וכן צריך לפרש להא דרבא דהתם לעיל האי מאן דעביד חביתא וכו' דכל כה"ג מיחייב נמי לחיוב האחרון משום מכה בפטיש כמו שתמצא בהרבה מקומות בסוגיא דהכא בכעין זה:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 7 · הלכה 2 · Segment 25
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 4983319fe5abc5adacb25f7169908361eb2eb9419e1e101d65c8683393347f89