שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי מכות · פרק 2 · הלכה 6 · Segment 7

אתון אמרין בשם רב יפת תאר כו'. כתב תו' קידושין (דף כ"ב) בד"ה שלא יחלצנה במלחמה פירש"י לבא עליה משמע אפילו ביאה ראשונה אסורה במלחמה וקשה כו' אך אין לתרץ לפירש"י מה חילוק בין ביאה ראשונה לשנייה דמחלק בגמרא ומיהו אר"י בירושלמי מצינו מחלוקות אמוראים כו' ע"ש. לדבריהם לרב דמתיר ביאה ראשונה קשיא ברייתא דמייתי התם והבאתה מלמד שלא ילחצנה במלחמה דאסור לבא עליה כלל. ונראה רב סובר כברייתא דספרי דתני התם ואחר כן תבא אליה ובעלתה אין לך בה אלא מצות בעילה. ופי' הרמב"ן דה"ק אין קידושי כסף ושטר תופסין בה ואף הבעילה שכבר בעל אינה קידושין שתהיה כאשת איש אלא עדיין נכרית היא ולא הותר בה אלא הבעילה עד שבעלה אחר כל המעשים אז והיתה לך לאשה דינה כאשת איש ע"ש. ש"מ דביאה הראשונה מותרת במלחמה ופליג אברייתא דמייתי בקידושין. וכ"ת והבאתה אל תוך ביתך ל"ל דהא כתיב בתרה וישבה בביתך תריץ הספרי לשיטתו דדריש והבאתה אל תוך ביתך ולא לבית אחר. ר"ל אפילו בבית שמשתמש בו לשעה אינו כלום אלא בעינן שיביאנה בבית הקבוע לו. (וברייתא דמייתי הבבלי יחידאה היא דתני ולקחת ליקוחין יש לך בה ופירש"י קדושין תופסין בה אע"פ שאינה מתגיירה מדעתה). והך קרא ולקחת כתיב קודם כל המעשים ש"מ אע"ג דהשתא נכרית היא ואין קידושין תופסין בנכרית קמ"ל קרא כיון דסופה להתגייר בע"כ קידושין תופסין בה. א"נ קמ"ל לאחר שנעשו כל המעשים קידושין תופסין בה אע"ג שמתגיירת בע"כ. וקשה דגרסינן בבבלי ס"פ האומר נכרית דאין קידושין תיפסין בה מנ"ל דכתיב לא תתחתן בם כו' הניחא לר"ש אלא לרבנן מנ"ל א"ק ואחר כן תבא אליה ובעלתה. לאחר שתשהא כפי גזירת הכתוב שהתיר לך יפ"ת והיתה לך דרוש בה הויה אבל מעיקרא קודם היתר לא קרינן בה והיתה מעתה אם נאמר מולקחת שמעינן דקודם כל המעשים קידושין תופסין בה קשה נכרית דאין קידושין תופסין בה מנ"ל. דהא לפ"ז צ"ל והיתה לך לאשה לא קאי אקידושין. וכ"ת מדאיצטריך קרא גבי יפ"ת ש"מ בכל מקום אין קידושין תופסין בנכרית י"ל קמ"ל אע"ג דקידושי יפ"ת הם בע"כ אפ"ה תופסין. ואף אם נאמר לפי האמת קאי ולקחת אלאחר כל המעשים מ"ע אין להוכיח מכאן מידי דאי לאו דאית לן קרא אחרינא דשמעינן מיניה שאין קידושין תופסין בנכרית לא מפקינן קרא מפשטיה ומוקמינן ולקחת קודם כל המעשים. וליכא למימר מוהיתה למדין בכל מקום וכדאמרינן פרק האומר דא"כ קשיא ממ"נ אי ולקחת איירי קודם כל המעשים א"א לפרש והיתה הויה וכפירש"י ואי ולקחת קאי אלאחר כל המעשים קשיא ולקחת ל"ל. אלא ודאי הך ברייתא אתיא כר"ש ולכך לא מייתי סייעתא מינה לשמואל. ובספרי ליתא להך דרשא ולקחת ליקוחין יש לך בה. והיינו כמ"ש. ומכאן איכא סייעתא קצת למ"ש הכ"מ רפי"ב מהל' א"ב ע"ש. והתו' כתב פ' ארבע מיתות (דף נ"ב) בד"ה פרט לאחרים והיינו כותי וקמ"ל שאין אישות לכותי (דהיינו כותי שקידש) ומהכא תיפוק לן בכל דוכתא. ואסורא מיהא איכא מדאיצטרך למישרי ביפ"ת אשת אפי' אשת איש ע"כ. וקשה לפ"ז דלמא ישראל שקידש נכרית קידושין תופסין בה והא דכתיב ואחר כן כו' והיתה אבל לא מקודם היינו דוקא בנשואה דכי היכא דמהני אישות דעכו"ם שאסורה לו מהני נמי שאין קידושי ישראל תופסין בה (וכ"ש לפמ"ש הפסיקתא פרשת קדושים דלא מיעט קרא אלא ממיתה אבל כרת אית בה). וקמ"ל קרא לאחר כל המעשים תופסין בה קידושין אפילו היתה נשואה דאז דינה כגיורת וכקטנה שנולדה היא. (ולולי דברי תו' עלה בדעתי לומר שהכתוב בא להתיר יפ"ת אפילו היא אשת איש של כנעני ולית לה הך דרשא דדרשינן ושבית שביו לרבות כנענים שבתוכה מיהו מדברי הספרי ורש"י ריש פרשת כי תצא מוכח שאינו כן וצ"ע). ובהכי ניחא קושית תו' שם מהא דסנהדרין (דף כ"א) אמר ר"י בשם רב תמר בת יפת תאר היתה כו' ש"מ דביאה ראשונה מותרת ע"ש. דרב לשיטתו דאמר ביאה ראשונה מותרת וכמ"ש ופליג אברייתא דקידושין. מיהו גם לר' יוחנן ניחא דרש"י פי' בסנהדרין שם תמר יפ"ת היתה קודם שנתגיירה ממכה אמה ילדה לו לדוד את תמר והיתה אצלו בתורת יפ"ת ע"כ ר"ל שלאחר כל המעשים בעלה אבל לא להיות לו לאשה כיון שלא נתגיירה עדיין בלב שלם א"כ היתה כבת שפחה ונכרית ואין לה קורבת אב והיתה מותרת לאמנון כדפירש"י שם. ואני תמה ממ"ש תו' לתרץ קושיא זו לשיטת רש"י שתמר לא היתה בת דוד אלא שהיתה אמה מעוברת בה מקודם ע"ש. שהרי מפורש בדברי רש"י בת דוד. ולפמ"ש ניחא נמי הא דמקשיה תו' לשיטת רש"י אמאי קרי לה בשר תמותות כיון שנתגיירה ע"כ. שהרי אף שעדיין לא נתגיירה בלב שלם מותר לו לבא עליה אפילו שלא לשם אישות וכמעשה דיד לפירוש רש"י וצ"ע: