שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי מכות · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 6

עדים שנזדממו ונשתקרו כו'. עיין בקונטרס. וא"ת אחרי שהוזמו ונתבטלו עדותן מאי איכא שנשתקרו. וע"ק הא לא תענה הוי לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו והא דעדי בן גרושה וגלות לוקין מלא תענה היינו משום דכתיב והצדיקו את הצדיק כו' והיה אם בן הכות הרשע וכדי לקיים כאשר זמם אבל במקום דמקיימין כאשר זמם אין לוקין על לא תענה משום דהוי לאו שאין בו מעשה מיהו לזה י"ל השתא דגלי לן קרא דלוקין על לאו דלא תענה אף היכא שכבר נתקיים כאשר זמם לוקין עליו אע"ג. שהוא לאו שאין בו מעשה כמ"ש תוס'. ולקושיא הראשונה י"ל כי היכא דאמרינן עדים שהוכחשו ולבסוף הוזמו נהרגין דהכחשה אתחלתא דהזמה היא ה"נ הזמה אתחלתא דשיקרא היא דבהזמה לחוד לא ידעינן שגוף המעשה שקר שאפשר שביום אחר נעשה המעשה הלכך כשנודע שקרותן שבא ברגליו לוקין על לא תענה ברעך עד שקר. וא"ת גז"ש ל"ל תיפוק ליה מכדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו ולא משום שתי רשעיות וי"ל קרא אתי למיתה ומלקות שאין מענשין אלא מיתה אבל ממון ומלקות עבדינן תרווייהו לכך איצטריך גז"ש. ותו' כתבו כתובות פרק אלו נערות (דף ל"ז) בד"ה וחדא במיתה ומלקות ורבנן מלקות וממון ומיתה ומלקות תרווייהו נפקי מכדי רשעתו דמשמע אם נתחייב בהדי מלקות מיתה או ממון משום רשעה אחת אתה מחייבו ואע"ג. דסמיך ליה ארבעים יכנו לא יוסיף מ"מ אין לנו לומר דילקה ולא ימות כמו שלוקה ואינו משלם דאתגורי אתגור ע"כ. וקשה השתא דסמיך ליה ארבעים יכנו נוקי קרא במלקות וממון דוקא אבל במיתה ומלקות עבדינן תרווייהו. ונראה לפי המסקנא דמוקי לר"מ חד למיתה וממון וחד למיתה ומלקות אף רבנן מוקי הני חד למיתה וממון וחד למיתה ומלקות וממון ומלקות יליף ר"י משקר שקר ור' לעזר מרשע רשע. גם מ"ש תוס' כתובות שם (דף ל"ה) בד"ה רבא כו' סוגיא דלקמן דמצריך חד למיתה וממון כו' לית ליה גז"ש דרשע רשע ע"ש ליתא דאית ליה גז"ש לכל חד כדאית ליה. והא דקשיא ר' יוחנן אמאי אמר חייבי מלקות שוגגין ודבר אחר חייב משום דחייבי מיתות איתקוש חייבי מלקות לא איתקוש תיפוק ליה מגז"ש י"ל ר' יוחנן דאמר בזבחים (דף נ"ג)דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בגז"ש בקדשים סובר גם בחולין אם אפשר למוקמי הגז"ש בענין אחר לא ילפינן מהיקישא וה"נ לענין מזיד ולא לשוגג. אך דוחק לומר כן לחלק בחולין ועיין בירושל' קידושין (פ"א ה"ב ). לכ"נ ר"י דיליף חייבי מלקות מחייבי מיתות בגז"ש דשקר שקר ובעדים זוממין היכא דאיכא ממון ומלקות במזיד ממונא משלם מילקא לא לקי א"כ פשיטא דאף שוגגין חייבין ממון הלכך אף שאר חייבי מלקות שוגגין וממון חייבין בממון אע"ג כשהן מזידין מילקי לקי ממונא לא משלם לא ילפינן שוגגים ממזידים דהא לית לן גז"ש למילף הך היקישא. ור"ל דיליף רשע רשע לכל מילי ילפינן חייבי מלקות מחייבי מיתות לכך קאמר פטור אף מממון ועמ"ש לקמן (הלכה ג') ד"ה כל המשלם כו':