שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי מכות · פרק 2 · הלכה 4 · Segment 2

ואתיא כיי דאר"ה כו'. כתב הרמב"ם פ"ו מה"ע קצב שהיה מקצב והגביה ידו בקופיץ לאחוריו והחזירו לשבר העצם כדרך שעושין הקצבים כל שימות בהולכה שהיא ההגבהה מלפניו וירידה מאחריו אינו גולה וכל שימות בחזרה שהיא עלייה מאחריו וירידה מלפניו גולה זה הכלל כל שבדרך ירידתו גולה שלא כדרך ירידתו אינו גולה ואפילו בירידה שהיא צורך עלייה אינו גולה. וכתב הכ"מ ברייתא או השליך עליו להביא ירידה שהיא צורך עלייה ופירש"י לחיובא כו' ולהרמב"ם קשיין הנך ברייתות שבסמוך וצ"ע ע"כ. ול"נ הנך ברייתות ודאי לא קשיין כלל. דהא דתני לפניו חייב לאחריו פטור היינו ירידה מלפניו ומלאחריו והא דתני לאחריו חייב ולפניו פטור איירי בעלייה שלפניו ושלאחריו. ודתני בין לפניו בין לאחריו חייב עלייה מלאחריו וירידה מלפניו. ודתני בין לפניו בין לאחריו פטור היינו עלייה מלפניו וירידה מלאחריו. ולשיטה זו ל"ק קושית תוס' בד"ה ואבע"א הא דאיתלע כו' ע"ש דלא בעי למימר דכ"ע ירידה היא דא"כ קשיא לר"י דאמר ירידה שהיא לצורך עלייה אינו גולה ודקאמר דכ"ע עלייה היא ניחא. ונראה דגירסת הרמב"ם ב ברייתא דמייתי הבבלי או השליך עליו להביא עלייה שהיא לצורך ירידה. ובגמ' שם כגירסא איתיביה זה הכלל כל שבדרך ירידתו גולה שלא בדרך ירידתו אינו גולה בדרך ירידתו לאתויי מאי לאו לאתויי כה"ג (ירידה שהיא צורך עלייה) ולטעמיך כל שלא בדרך ירידתו לאתויי מאי אלא לאתויי קצב כו'. וגירסא זו נראית דלגירסתיה קשיא איך דייק מסיפא היכא דאיכא למידק מרישא איפכא אבל השתא י"ל ס"ד דמקשה רישא עיקר ותני סיפא איידי דרישא והמתרץ גילה דבר זה דאיכא למימר דאתי לאתויי קצב. וכ"ת לישני בדרך ירידתו אתי לאתויי עלייה שהיא לצורך ירידה י"ל ולגירסת רש"י מי ניחא דגם לשיטתו י"ל שלא בדרך ירידתו אתי לאתויי עלייה שהיא לצורך ירידה מאי קאמרת ניחא ליה למתרץ לאוקמי רישא וסיפא בחד עניינא א"כ גם לגירסת הרמב"ם ניחא. וסוגיין מסייעא לגירסת הרמב"ם ז"ל וכמ"ש בקונטרס ולגירסת רש"י קשיא. לכן עיקר כמ"ש הרמב"ם: