שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי מכות · פרק 2 · הלכה 6 · Segment 2

שלש ערים שבא"י היו מכוונת כו'. כתב הרמב"ם פ"ח מהל' רוצח וכן מושחין בין כל עיר ועיר מערי מקלט בתחלתן הפרשתן עד שיהיו משולשין בשוה. וכתב הראב"ד וכן משוין. וכתב הכ"מ איני יודע מה מלמדנו ע"כ. והדבר ברור שכוונת הראב"ד להקשות למה השמיט שצריך להשוותן שיהיו אלו שבא"י מכוונות כנגד אלו שבעבר הירדן כדאמרינן כאן והכי תניא בתוספתא. ומ"ש הרמב"ם בתחלתן הפרשתן כו' משמע אם נפלו ונטלו אחרים במקומן אין צריך שיהו מכוונות קשה הא מפורש בסמוך לעולם צריכין שיהיו מכוונות וכ"ה בתוספתא וצ"ע:

את חברון שביהודה כנגד בצר שבמדבר כו'. מכאן נראה מבואר שהיה עבר הירדן גדול כא"י שהרי היו ערי המקלט משולשין כל אחת בשליש א"י א"כ גם אותן שבעבר הירדן כן הוא וקשה לפ"ז מאי פריך הבבלי בעבר הירדן תלת בא"י תלת למה לא כיון שהיה אורך המדינות בשוה דין הוא שיהו ערי המקלט שוין. והרמב"ן הרגיש בקושיא זו אלא שכתב כן מסברא אבל מסוגיין מוכח שהיו שוין וי"ל אף שבאורך היו שוים מ"מ ברחב לא היו שוים אלא של א"י גדול משל עבר הירדן ופריך שפיר ועמ"ש בירושלמי יומא (פ"א ה"א) בתו' בד"ה כתיב כו':

עד שלא הפרישו כו'. בקונטרס פירשתי שדבר זה קבלה בידם. אך אחרי העיון נראה דדייק להו מקרא בד"ה (ו) בערי הלוים וממטה יששכר את קדש ואת מגרשיה וביהושע כתיב את קשיון אלא קשיון זו היא גמלה שהפרישו תחלה תחת קדש וראיתי שכ"כ הרד"ק בד"ה שם ע"ש: