שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי מכות · פרק 2 · הלכה 5 · Segment 3

והסומא אמר ר' בא מאן תנא סומא ר"י כו'. וקשה מאי קמשמע לן הרי מפורש במתני' דר"י אומר סומא אינו גולה. וכן במתני' דמגילה פרק בני העיר דמייתי בסמוך נמי מפורש ר"י. ומתני' דפרק החובל דתנן המבייש את הסומא והישן חייב וישן שבייש פטור אתיא דלא כר"י מדלא תנן סומא שבייש פטור וכן מפורש שם בבבלי. ואי קאי אמתני' דריש חגיגה דתנן הכל חייבין בראייה כו' חוץ מהסומא. קשיא מאי קאמר ר"י היא מי איכא למאן דאמר סומא חייב בקרבן ראייה הא כתיב בבוא כל ישראל לראות. ואי מתני' בסומא באחת מעיניו איירי וכמ"ש הר"ב שם ודאי לא שייך כלל להא דר"י פוטר מכל המצות. ונראה דקאי אמתני' דהכא וגירסתו היתה הסומא אינו גולה רמ"א גולה וצ"ע:

דר"י פוטרו מכל מצות כו' עיין בקונטרס. ולפי פירושו ניחא קושית תוס' ב"ק פרק החובל (דף פ"ז) בד"ה וכן היה כו' ע"ש. ורש"י פרשת כי תצא כתב וקצותה את כפה ממון גזירה שוה מעדים זוממים ע"ש וקשה הא רבנן לית להו הך גזירה שוה דאם כן נאמר אף סומא אין לו בושת בגזירה שוה דעדים זוממים. והך דרשא דמייתי רש"י שנויא בספרי דסתמיה ר"י. ולא ראיתי להמפרשים שהרגישו בזה וצ"ע. ואם תאמר בירושלמי שבת פ' ר"א (פי"ט ה"ג) ובחגיגה פ"ק (ה"א) גרסינן רבי י וחנן בן דהבאי משום ר' יהודה אומר אף הסומא פטור מן הראייה מאי קא משמע לן פשיטא מ"ש ראייה מכל מצות התורה ויש לומר לא קאי אלא אסומא באחת מעיניו כמפורש בבבלי חגיגה שם (דף ד') אבל סומא בשתי עיניו לא איצטרך לאשמועינן. עמ"ש בסמוך:

בלא ראות לרבות את הסומא. עיין בקונטרס. וקשה הא דדרשינן מיעוט אחר מיעוט לרבות דוקא היכא דליכא למדרשיה למיעוטא אחרינא (ועיין בב"ק שם בתו' בד"ה ואין כו') א"כ הכא נדרשנו למעט סומא באחת מעיניו שאינו גולה ונאמר כאן לא ראה אבל במקום אחר רואה כשאר כל אדם ועמ"ש בסמוך בד"ה להביא והגירסא בסוגיין היא מהופכת וגירסת הירושלמי פרק בני העיר נראה עיקר שהיא מסודרת אלא לפי הגירסא שם נראה דפריך מתנייתא אהדדי וכמ"ש בקונטרס ואינה קושיא כל כך דאיכא לשנויי מתניתא פליגא אברייתא ולא פטר ר"י סומא אלא מגלות אבל לא משאר מצות ולית ליה כל שישנו במכה כו' ומטעם זה מייתי כאן ברייתא וכן היה ר"י פוטר מכל מצות האמורות בתורה. ותו' כתב פרק החובל שם בד"ה וכן כו' תימא הא דתנן רי"א כל שלא ראה מאורות כו' הא ראה ונסמה פורס והכא פוטר ומכל מצות כו' לירושלמי דמוקי לה ביושב בבית אפל או שנולד במערה ניחא אבל לש"ס דידן קשיא ע"ש שדחקי הרבה. ולפמ"ש ניחא מתני' אהדדי לא קשיין דפליגי אברייתא זו דפוטר ר"י מכל המצות. ואין זה מחלוקת חדשה שהרי על כרחך לומר דברייתות פליגי דמייתי הש"ס התם ברייתא דתניא רי"א סומא אין לו בושת וכן היה ר"י פוטר מגלות ומלקות ומיתות ב"ד תניא אידך וכן היה ר"י פוטרו מכל מצות שבתורה ש"מ דפליגי. ותו' כתב שם בד"ה וכן היה ר"י פוטרו מכל דינים שבתורה תימא א"כ מאי אריא דפוטר ר"י בבושת לעיל ול"ל גז"ש דעינך ונראה לר"י שלבסוף חזר ר"י ממה שפוטרו מבושת לבד כשמצא דרשא לפוטרו מגלות א"נ אי לאו דגלי גז"ש דעינך לפטור כו' ע"ש. ולפמ"ש ליתא לקושייתם דודאי פליגי. ועיקר דבריהם תמוהים דמשמעות דבריהם דקשיא להו תרתי חדא מאי איריא בשת ואידך ל"ל גז"ש דעינך והראשונה לאו קושיא שהרי בכל הברייתות תנא בשת תחלה. ותירוצם קשה יותר דקאמרו א"ר אי לאו כו' ש"מ שתירוצם קמא קאי נמי אקושייתם מגז"ש ואין תירוצם מספיק שבברייתא קמא מפורש שכבר מצא דרשא לפטור ממיתה וגלות. ודוחק לומר שקושייתם הראשונה קשיא להו על הברייתות כולן ותירצו בסוף הברייתא חזר בו. וחזר נמי מגז"ש. וכ"ת גז"ש צריך לקבל מרבו ולא שייך בו תזרה י"ל ה"ק לא צריך גז"ש לפטור סומא אבל איצטריך לה למילי אחרינא ועמ"ש בסמוך בד"ה דר"י כו':

לרבות את הסומא. בקונטרס הגהתי. ובמגילה פירשתי דה"ל תרי ריבויים לכך ממעטינן אותו דאין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט. וכן משמע קצת בבבלי דקאמר מ"ט דר"י ואשר יבא את רעהו אפילו סומא אתא בלא ראות מעטיה וקשיא מאי קאמר מ"ט דר"י הרי מפורש בברייתא דיליף מדכתיב בלא ראות אלא ודאי בלא ראות נמי משמע ריבוייא לכך קאמר דאיכא תרי ריבוי ודרשינן בלא ראות למעט. ואף שלשון רש"י משמע דגם ר"י סובר בלא ראות מיעוטא הוא ולא ריבוי ע"ש. מ"מ מדאמרי בסמוך בלא ראות להביא את המכה בלילה שמעינן דדעת הירושלמי בלא ראות ריבוייא הוא וכמ"ש:

מה מקיימין רבנן כו' עיין בקונטרס. וק"ק מי איכא מ"ד דלית ליה מדה זו מיעוט אחר מיעוט לרבות. ונראה דה"פ לר"מ בלא ראות ל"ל תיפוק ליה מדכתיב ואשר יבא את רעהו ביער מרבינן גם את הסומא ומשני דאיצטריך להביא את המכה בלילה. ולית ליה לירושלמי דיליף ליה ר"מ ממיעוט אחר מיעוט אלא לדברי הכל איצטריך בבלי דעת פרט למתכוין. וכ"ת א"כ תיקשי לשון הברייתא דתני רמ"א בלא ראות לרבות את הסומא הא לאו מבלא ראות מרבי ליה י"ל ה"ק אע"ג דכתיב בלא ראות איכא לרבות את הסומא מואשר יבא ביער ובלא ראות איצטריך לדרשא אחריתי וכדמשני. לפ"ז לא קשיא לירושלמי מה שהקשיתי בסמוך בד"ה בלא כו':

להביא את המכה בלילה. וקשיא אי ברה"י אנוס הוא ואי ברה"ר פושע הוא וה"ל לעיוני אפילו בלילה כמפורש בבבלי בפרקין (דף ח') וי"ל סד"א בלילה על הניזק להרחיק את עצמו ויש לו לעיין ולהשגיח על עצמו קמ"ל דגולה: