שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי מכות · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 2

שביעית משמטתו. כתב תו' והרא"ש הלכה כלישנא בתרא דפשטא דלישנא דמתני' מסייעא ליה ע"ש. ותימא הא ר"ה ור"נ ור"ש ור' בא ורב עמרם ורב מתנה כולהו סבירא להו כלישנא קמא. גם סתמא דש"ס פריך לקמן לרב יהודה מלישנא קמא. ונראה שזה היה טעם רבינו אליהו שפסק באזהרות שלו כלישנא קמא ועיין ברא"ש. ונראה לי ראיה לדבריו מהא דגרסינן ריש פ' שואל הלואת יו"ט רי"א לא ניתנה לתבוע רבה אמר ניתנה לתבוע ת"ש השוחט אתהפרה כו' אא"ב ניתנה לתבוע מש"ה ושמט אא"א לא ניתנה ליתבע אמאי משמט שאני התם דאיגלאי מילתא למפרע דחול הוה. וכתב הר"ש במתני' דהשוחט את הפרה ותימא למ"ד ניתנה ליתבע מי ניחא ע"כ לא פליגי אלא לאחר י"ט אבל בי"ט כולהו מודו דלא ניתנה ליתבע ולא קרינא ביה לא יגוש בשביעית דמאי דקרינן ביה לא יגוש אחר שביעית אינו מועיל מידי דהוה אמלוה לחבירו לעשר שנים ע"כ ויש לתמוה על תמיהתו שהדבר מבואר שקושית הש"ס אזלא ללישנא קמא ומתני' במלוה על המשכון וכדמשני רבא. וכ"ש לגירסת הרי"ף דגרס התם רבא אמר ניתנה ליתבע דאיהו הוא דמוקי מתני' במלוה על המשכון ש"מ דס"ל כל"ק. וזו היתה נ"ל ראיה שאין עליה תשובה. אלא שרש"י שם כתב ל"ג אא"ב כו' אלא ה"ג ואם לא ניתנה ליתבע מאי משמט ע"כ. נראה שכך היתה גירסתו א"כ אין ראיה משם אבל אם מדעתי הגיה משום קושית הר"ש קשה ועיין בחידושי הרשב"א במסכת שבת שם וכמ"ש בסמוך:

השוחט את הפרה כו'. הרמב"ם פ"ט מהל' שמיטה פסקה להך מתני' וכתב הראב"ד אשתמיטתיה דהירושלמי מוקי להך מתני' כר"י אבל לרבנן כל הקפות החנות אינה משמטת והא דהפרה הקפת החנות היא ע"כ. ונראה שהרמב"ם מפרש הסוגיא הכי ר"ל סובר חילוק הפרה כהקפת החנות היא לכך מוקי לה כר"ו דסובר לר"י הקפת החנות כיון שיכול לתבעו בכל עת קרינן ביה לא יגוש והראשון ראשון דקאמר ר"י לאו דוקא ופריך הש"ס ולר"י מי ניחא וכי ראוי לתבעו בר"ה וכיון שכן לא קרינן בה לא יגוש בשביעית כלל. ושני ר' בא מתני' דהשוחט את הפרה אתיא ככ"ע דכיון שאינה ראויה לתבעה מיד אין ראוי להאמינו וכיון שאין להאמינו ראוי שיתן לו מעות מיד (לו) ולא נתן ש"מ בהלואה נתן ולא דמי להקפת חנות אלא להלואה ובהקפה שניה פליגי אם ראוי ליתן לו מעות או לא. ופסק כמתר' דאתיא ככ"ע לר' בא. ופי' זה היה נראה נכון אלא שכתב שם הלכה ט' המלוה את חבירו לזמן י' שנים אינו משמט כיון שעתה אינו יכול לנגוש התנה עמו שלא יתבענו שביעית משמטת. וכתב הכ"מ ירושלמי (ר"ל הא דרב) והטעם כיון שחייב הוא לשלם לצאת ידי שמים וכן אם תפס המלוה אין מוציאין מידו קרינן ביה לא יגוש ולא דמי לקובע זמן שאין עליו שום חיוב בתוך הזמן ע"כ. וקשה כיון שפרה שחלקה בר"ה אינו יכול לתבעו בשביעית למה משמטת הא לא קרינן בה בשביעית לא יגוש וכי מה בין זו להלואה שקבע זמנה אחר שביעית וע"ק אם נפרש הא דרב שלא יתבענו לעולם לא שייך הא דהשוחט את הפרה הכי. ואף שהרא"פ דחק לפרשה אינו עולה יפה) אם לא נפרשנה בענין אחר כדלקמן וגם זו דלא כשיטת הרמב"ם. וגבי הקפת החנות כתב הטעם כיון שדרך להקיף זמן אחר זמן ואינו נפרע ממנו עד שיזדמנו לו מעות ואין דרך לנגשו הוי כאלו הלוהו עד אחר שביעית ואין השביעית משמטתו ע"ש. וקשה הא כל הקפת החנות אפי' היא מזמן מרובה אינה משמטת והלא הקפה כזו דרך לנגשו למה אינה משמטת ולי נראה לרבנן הקפת החנות אינה הלואה אלא כמו שאלה שאין השביעית משמטתה אפי' הקיף כמה פעמים. וה"פ דסוגיין רב אמר המלוה את חבירו ע"מ שלא לתבעו בב"ד לעולם אפ"ה השביעית משמטתו דמ"מ קרינא ביה לא יגוש שהרי תובעו בינו לבין עצמו ואין הנגישה בב"ד דוקא. ומייתי ראיה ממתני' השוחט את הפרה כו' אע"ג דהלואת יו"ט לא ניתנה לתבוע ואפי' נודע אח"כ שהיה חול מ"מ ה"ל יו"ט דאיכא למגזר שמא יכתוב ואפ"ה משמטת ש"מ כרב ואמר ר"ל דממתני' אין ראיה דאתיא כר"י דאמר אפי' הקפת החנות ה"ל הלואה הואיל וראויה לתבעה ה"נ כי איגלאי מילתא למפרע שהיה חול ראוי לתבוע אחר שביעית וקסבר המלוה לעשר שנים משמטתו דבתר הכי קרינא ביה לא יגוש. אבל אם אינו ראוי לתבעו לעולם אינה משמטת ופריך וראוי לתבעו בר"ה לא יהא אלא הקפת החנות בעינן מיהת שיהיו ראויין לתבען דאל"כ אינה משמטת וה"ג ואמר ר' בא כיון שאינו ראוי לתבעו (דה"ל הלוואת י"ט) אינו ראוי להאמינו וכיון שהאמינו אין ראוי שיתן לו מעות וה"ל הלואה. ש"מ כרב ואפי' אינו ראוי לתבעו לעולם משמטת. מיהו לפי מתי שכתב הרי"ף והרמב"ם הלואה יו"ט ניתנה לתבוע אין ראיה מהשוחט את הפרה כו'. וצ"ל דאתיא כר"י ולאו הלכתא היא. לכן כתבתי דהרמב"ם לית ליה להך פירושא. והר"ש כתב ומשני ר' בא כיון שראוי להאמינו כמי שראוי לתבעו וליתן לו מעות ולא נתן נעשית מלוה ומשמטת ושמא ר"ל כיון דאגלאי למפרע שהוא חול כמי שראוי לתבוע דמי אלא שהלשון דחוק ע"כ ובאמת גירסא זו תמוה וגירסת הירושלמי שלפני במסכת שביעית היא כעין גירסת הר"ש. אבל הגירסא שבסוגיין נראית יותר נכונה. ולולי דמסתפינא אמינא דדוקא נקט השוחט את הפרה כו' דבבשר דרך ליתן מיד מעות כדאמרינן בבבלי יומא היכי דמי חילול השם אמר רב כגון אנא דשקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא ליה דמיה לאלתר ועדיף מהקפות החנות ואפי' רבנן מודו בה: