אכריז ר' ינאי כו'. עיין בשירי קרבן שפי' דברי הראב"ד הלכות נזירות (פ"ה הט"ז) דכהנים בזה"ז מותרים לטמאות א"ע דאיכא איסורא דרבנן דלא כהמל"מ (פ"ג מהל' אבל) וס"ל להראב"ד דהכהנים מותרים לטמאות א"ע לצורך מצוה. ולא ידעתי כיון שפי' דברי הראב"ד לענין מלקות שס"ל שאין לוקין א"כ יש לומר דאיכא איסורא דאורייתא ולפ"ז גם לצורך מצוה אסור. ועי' בדגול מרבבה ביו"ד (סי' שע"ב) שכ"כ באמת להראב"ד דאיכא איסורא דאורייתא ואין לוקין עליו. ובשו"ת ח"ס (חיו"ד סי' של"ח) כתב שמצא כן להדיא בתמים דעים (סי' רל"ו) ואינו מוכח כלל משם דכתב דאיסורא איכא יש לומר דכוונתו איסורא דרבנן ולא איסורא מן התורה וגם אם כוונתו איסורא מן התורה יש לומר דמיירי בחיבורן בשעה שמתעסק עם המת אבל בשפירש יוכל להיות דרבנן וצ"ע בזה:
קריאה במקור
עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 7 · הלכה 1 · Segment 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Jerusalem, 1969-1970
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001824568/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 2b43e773509ac3be250ae024791194bdc67a9f97b9a3f5ce1bdb2fbac2a510d7