גמ' גידים הרכים. גידים שבצואר הגדי והטלה שהן רכים וכשמזקינין סופן להיות קשים ל"א גידי שדרה:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 7 · הלכה 11 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
נימנין עליהן. בפסח ונחשבין כבשר:
דאיתפלגון. דפליגי:
דתנינן תמן. בפ' העור והרוטב:
אלו שעורותיהן. מטמאין כבשרן:
ועור חזיר של ישוב. מפני שהוא רך ואוכלין אותו:
חטרת. גבנון שיש לו לגמל:
גמל הרכה. כל זמן שלא טענה משאוי:
עגל הרך. כל זמן שיונק:
עור בית הפרסות. כשחותכין הרגלים והוא רך:
בית הבושת. בית הרחם של נקבה:
ועור שתחת האליה. עור הזנב מתחת מקום שאין שער שהוא רך:
חומט. תחלת ברייתו בכעדשה ממש בשולי התיק שלה:
הלטאה כחולדה. עורה חלוק מבשרה:
וכולן שעבדן. כל אלו שאמרו שהן מטמאין כבשר אם עיבדן נעשו עור ובטלו מתורת בשר וטהורין:
או שהילך בהן. ששטחן לדרוס עליהן שהוא קצת עיבודן:
יש להן עורות. ואין מטמאין כבשרן:
אמר רבי יוחנן לא שנו. שעורותיהן כבשרן אלא לאיסור שאסור לאכול העור:
ולטומאה. דמטמאין כבשר דכתי' אלה הטמאים לכם לרבות שעורותיהן כבשרן:
אבל ללקות. לענין מלקות אם אכל לעורן אין לוקין עליהן דהא סופן להקשות. משנה שלימה שנה רבי. כלומר רבי שנה סתם ולא חילק משמע דלכל מילי בשר הוא וקשיא מוחלפת השיטה דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש:
שנייא היא. תמן שאני התם שהוא עור ועור ודאי סופו להקשות משא"כ בגידים שאין סופן להקשות כל כך הוה ליה כבשר א"נ דסובר בגידין שאין סופן להקשות פליגי:
ופריך כל שכן דמחלפא שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש דהשתא התם שסופו להקשות קאמרת דבשר הוא כל שכן כאן בגידין ולמה קאמר שאין נימנין עליהן:
טעמא דרבי שמעון בן לקיש. גבי פסח דלא חשיב לגידין כבשר דכתיב מיעוטא ואכלו את הבשר ולא גידים אבל בעור של עגל הרך אזיל בתר השתא:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: e4e1c9556f177c05951d46c8f0c81e37e90e12f6300e387dce45be4bc9000f00