קריאה במקור

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 4 · הלכה 1 · Segment 12

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

גלו ממקום למקום. שהלכו ממקומי הראשון ונתיישבו במקום אחר שנוהגין בו היתר. מהו שיהו חייבין לנהוג באיסורן הראשון או מותרין לחזור ממנו:

ייבא כהדא. אתיא כהא דא"ר בא:

בני מיישא. שם מקום והיו מתחלה דרים במקום אחר ונהגו שם איסור שלא לפרש בים הגדול דלפעמים צריכין לחלל שבת:

אנו מה אנו. מי מחוייבין גם אנחנו לנהוג איסור או לא:

ופריך ואין אדם נשאל על נדרו. בתמיה לא יהא אלא שנדרו כן שלא לפרש בים הגדול ועתה רוצים לחזור וכי אינן רשאים לעשות כן:

ומשני תמן. בנדר מי שנדר הוא נשאל עליו אבל הכא הם לא נדרו אלא אבותיהם:

ופריך כל שכן יהיו מותרים. לישאל על נדרן שהרי הם לא נדרו והא ודאי דחמיר הנדר שנדר האדם בעצמו ממה שאסרו אחרים עליו:

ומשני לא מן הדא. לא מפני שנהגו אבותיהם בו איסור אסר להם ר' אלא מטעם זה אסר להם:

ר' תלמידו של ר"י היה. ור"י סובר דמן הדין אסור לפרש בים הגדול:

על הנוסח והמהדורה

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

SHA-256: e4e1c9556f177c05951d46c8f0c81e37e90e12f6300e387dce45be4bc9000f00