מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כלאים · פרק 6 · הלכה 2 · Segment 2

הגומם את כרמו פחות מטפח. הך מילתא דראב"י מייתי לה לקמן סוף פ"ק דשביעית וגריס התם דברי חכמים עד שיגום מעם הארץ וכלומר דחכמים פליגי וס"ל דאם גומם אותו עד הארץ לגמרי אז הוא חייב בערלה מה שיתגדל אח"כ כאילו נטעו מחדש אבל כל זמן שנשאר אפילו פחות מטפח פטור דלא חיישי למראית העין והאי גירסא אתייא כר' יוסי בר' בון דהכא דתרתי קמייתי נמי כב"ש אתייא ובבבלי פ' משוח מלחמה (דף מג ע"ב) גריס ילדה פחותה מטפח חייבת בערלה כל שנותיה והיינו הך כדפירש"י ז"ל שם שהיא שפל קומה ולא תגביה לעולם עד טפח והכא נמי שאינו מניח את הגפנים עד שיגביהו טפח וכן חשיב התם לכל מילי דראב"י כדחשיב הכא וכולהו הלכתא נינהו למאי דמסיק התם דאף ב"ה מודו דמת בר"ה תופס ד"א לטומאה כדדייק שם ממתני' דאהלות מדקתני חצר הקבר ד"ט לב"ה העומד בתוכה טהור משום דמסיימא מחיצתא אבל בעלמא תפיס והא ודאי פליגא אדר' מנא ואדר' יוסי בר' בון דגרסי הכא דמשום ב"ש קאמר לה ומיהו בהני תרתי קמייתי יש לחלק אליבא דר' יוסי בר' בון כדמחלק התם גבי ילדה פחותה מטפח דהני מילי בשתים כנגד שתים וא' יוצאת זנב אבל כוליה כרמא קלא אית ליה וא"כ הכא בכוליה כרם מיירי והלכך מוקי לה כב"ש ודלא כהלכתא וכן בכרי דלקט שכחה ופאה קאמר התם לא אמרן אלא בשדה אבל בעיר קלא אית ליה למילתיה ואם כן איכא למימר דהכא בעיר מיירי ומוקי לה כב"ש מלבד בהדא אחריתא דקאמר בהדיא ברה"ר וד"ה מודים בהא כדלעיל: