מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כלאים · פרק 6 · הלכה 2 · Segment 1

הרי זה אוסר ארבע אמות בשדה. כתב הר"ב ודוקא לכתחילה הוא דאסור לזרוע אבל אינו מקדש אלא ששה טפחים מידי דהוה אמותר פסקי ערים דלקמן בפ"ז והן דברי הר"ש אבל אין כן דעת הרמב"ם שלא הביא בחיבורו כ"א להני דחשיב במתני' דפ"ז אלו אוסרין ולא מקדשין מותר חורבן הכרם וכו' ולאלו ביאר כל או"א במקומו ולא יותר וכן הוא בדין דלא דמיא לפסקי עריס לכל הפירושים שנאמרו בו דהכא חשיב עריס ממש אם עומד בארן ובוצר את כולו ובערים ממש אוסר ומקדש לדעתו ז"ל כמו שכתב להדיא בריש פ"ז בדין עריס בהלכה ב' וצריך להרחיק מן הערים ד"א ואחר כך יזרע כדרך שמרחיק מן הכרם אלמא כדין כרם גמור הוא ומקדש בתוך ד"א וזהו גם כן שלא כדעת הר"ש ונמשך אחריו הר"ב שכתב בפ"ז גבי פסקי עריס דלרבותא קתני וכ"ש בעריס אחד וזהו כדעת ר"ל דלקמן בסוף הלכה ה' אבל הרמב"ם פסק כר' יוחנן דהלכתא כוותיה דקאמר התם עריס עצמו אסור ומקדש וכן משמע מלישנא דמתני' בדין עריס דמדריגה דכאן דקתני ה"ז אוסר ולא קתני לא יביא זרע לשם כדנקט בכל הני דאוסרין ולא מקדשין דוק ותשכת וכך מוכח נמי מלישנא דמתני' דלקמן במקצת אפיפיריות דקתני לא יביא זרע אל תחת המותר ואם הביא לא קידש ואם הלך החדש אסור אלמא דלישנא דאסור סתמא אסור ומקדש הוא ואפילו מה שנזרע כבר צריך הוא לעקור הזרע וכדר' יוחנן ג"כ בזה כדאמר בהדיא בפ' דלקמן בהלכה ג' ע"ש ד"ה בינתיים מהו וכו' ותמצא שכן הוא ומוכרח כדפרישית שם וה"ה בדינא דמתני' נמי כן: