מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כלאים · פרק 6 · הלכה 1 · Segment 4

הוון בעיין מימר מ"ד מעיקר הגפנים מושחין ניחא וכו'. מהאי דקאמר הכא מוכרח הוא כפי' הראב"ד בזה בעדיות פ"ב שפי' להאי דגינה מוקפת ערים שמבפנים היא מוקפת כמו שהבאתי לפירושו בפנים וכ"כ בהשגות שם בהל' ז' שכתב הרמב"ם דין דגנה ולפי שיטתו בערים דלעיל וחזר בו מדבריו שבפי' המשנה בעדיות שפי' כפי' הראב"ד ומהא דקאמר הכא אין אותן הכרתין ממעטין ארבע וכו' תיפתר וכו' מוכרח הוא כפי' הראב"ד וכפירוש הרמב"ם במשנה מיהו אנן חזינן שבחיבורו חזר בו בעיקרא דדינא דערים כמו שבארנו לעיל דמוכרח הוא מהסברא ומוכחא להדיא ריש הסוגיא דהכא כן וא"כ לשיטתו הלך גם באלו הדינים דעדיות דר' ישמעאל ולא סמיך אהאי דקאמר הכא בסוף הסוגיא וטעמו דהא דקאמר הכא דשלשתן אמרו דבר אחד אידחי לבסוף דלאו דוקא הוא אלא מסתברא וכו' ואם שזה מטעם אחר הוא כמבואר בפנים מ"מ חזינן מיהת דהש"ס לא מסיק הכי דשלשתן אמרו דבר אחד בדוקא והלכך לא סמיך נמי אהא דנמשך מזה בהא דקאמר הוון בעיי מימר וכו' ולפיכך נמי אף דהלכתא במתני' דידן כת"ק אליבא דב"ה ולא כר' יוחנן בן נורי פסק כר' ישמעאל דעדיות בדין דגנה שלפי שיטתו אינן סותרין זא"ז ודינא דר' ישמעאל לא אתיא כריב"ן וזה מבואר הוא ובדינא דר' יוסי דמתניתין דלקמן הבאתי בפנים לפי' הראב"ד בעדיות שם במקצת בזה דלא פירש כהר"ש במה שרצה הכ"מ שם בהלכה ט' ויתבאר עוד מזה במקומו בס"ד: