שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 7 · הלכה 2 · Integer 14

א"ר יוסי דודתו לצורך יצאת למעט את אשת אחיו מאמו כו'. — צ"ל: למעט את אשת אחי אביו מאמו נאמר כאן (פי' באשת אחי אביו, ויקרא כ' כ') דודו ונאמר להלן (שם כ"ה מ"ט) או דודו או בן דודו יגאלנו מה דודו שנאמר להלן באחי אביו מאביו הכתוב מדבר (פי' דכתיב ממשפחתו ואין משפחת אם קרויה משפחה) אף דודו שנאמר כאן באחי אביו מאביו הכתוב מדבר (וכ"ה בספרא פ' קדושים שם) אף אשת אחיו למדה מדודתו (פי' בג"ש ערירים ערירים) מה דודתו שנאמר כאן באשת אחי אביו מאביו הכתוב מדבר אף אשת אחיו כו' עד כדון כר"ע (פי' שדורש ג"ש שאינה מופנה ביומא פ"ח ה"ג וסנהדרין פ"ז ה"ח והוא דורש גם למד מן הלמד ע' ערלה פ"ב ה"א ומ"ש שם, עמ' 135) כר' ישמעאל? (פי' שאינו דורש ג"ש שאינו מופנה וגם אינו דורש למד מן הלמד) תני ר' ישמעאל כתיב איש אשר יקח את אשת אחיו כו' יצאת אשת אחיו מאמו שאין לה היתר לאחר איסורה הא ר' אלעזר מקשי לה (פי' שהקשה למעלה על ר' יוחנן שלמד לחלק מן כרת של אחותו) כו' ולית לר"א כן אית ליה לא תקרבו אחד האיש ואחד האשה ומה עביד לה ר' יוחנן פתר לה שאינו מחוור (פי' שאין מקרא זה מוכיח על האשה די"ל דלא תקרבו על כל אחד ואחד מהאנשים כתיב) ועוד מן הדא שמעון בר בא (ע' מ"ש בברכות פ"ב ה"ז) בעא קומי ר' זעירא ויצאו שלמים ויחלוקו לאוין על כל הקדשים לטומאה (פי' ואם אכל כזית מקרבן עולה וכזית מקרבן חטאת בהעלם אחד יהיה חייב קרבן טומאה על כל קרבן וקרבן, ובריש כריתות שנינו רל"ו כריתות בתורה שאם עשה כולן בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת ושם נמנה טמא שאכל קודש באחת ומשמע שאינו חייב על כל קרבן וקרבן דאי הכי נפישי להו יותר מל"ו) א"ל לצורך יצאו למעט את קדשי בדק הבית שלא יהיו חייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא ר' מנא בעא ולא מתניתא היא קדשי מזבח מצטרפין זה עם זה למעילה ולחייב עליהן משום פיגול ונותר וטמא מכיון שהן מצטרפין חולקין (פי' מאחר שאם אכל הטמא חצי זית מעולה וחצי זית משלמים מצטרפין לחייבו קרבן חטאה הרי זה מוכיח שהן מין אחד ואיך עלה על דעתו של שמעון בר בא לומר שיחלוקו ולחייבו חטאת על כל קרבן וקרבן שאכל ממנו כזית בטומאה) א"ל ר' חנינה וכיני (פי' זאת היתה שאלתו של שמעון בר בא) ויחלוקו ולא יצטרפו (ומה שכתוב לפנינו בינתיים "מה שאין כן בקדשי בדק הבית" אינו אלא הגה"ה מתלמיד טועה שהעיר מן הצד, והסופרים שאינן בקיאין הכניסוה בפנים, וליתא בכריתות רפ"ד ע"ש וע' מ"ש בפיאה פ"ז ה"ב, עמ' 28).