פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 3 · הלכה 1 · Segment 14

מעתה. דאמרת הואיל ומצינו בחוסם פרתו שלוקה מיחייב נמי בתשלומין בשל חבירו אף על גב דלוקה וקא ס"ד דעיקר טעמא הואיל ומצינו לפעמים מלקות בחוסם פרה וכן באינך הילכך אף על גב דאיתיה בתשלומין לוקה א"כ נימא נמי הבא על אחותו קטנה דיש לה קנס לרבנן והה"ד לנערה וקטנה דקאמר אצל בוגרת הוא ילקה וישלם ולא יהא פטור מתשלומין מחמת המלקות הואיל ומצינו הבא על אחותו בוגרת דלוקה דלא שייך בה תשלומין וכגון במפותה דבושת ופגם נמי לית לה כדאוקמינן לעיל:

חזר ואמר. ר' מנא לנפשיה דשאני גבי אחותו דחל עליו תשלומין ומיתה כאחת בשעת הביאה נתחייב בשתיהן והילכך אמרינן קים ליה בדרבה מיניה ופטור מתשלומין:

ברם. אבל הכא בחוסם פרה של חבירו היינו טעמא דלוקה ומשלם דאין חיוב המלקו' והתשלומין באין כאחת דמכיון שחסם מיד נתחייב מלקות והתשלומין לא באין אלא מכאן ואילך שמנע ממנה אכילה והה"ד באינך בגונב תרומה וחלב היינו טעמא דלוקה ומשלם דהתשלומין באין משעת גניבה והמלקות בשעת אכילה והיינו נמי דקאמר לעיל שכן האוכל תרומה לוקה כלומר דלא שייכא אכילה לגניבה ולא באין כאחד:

הרי המצית. השורף גדישו של חבירו בשבת דקי"ל בפ' המניח דפטור מתשלומין משום דמתחייב בנפשו ואמאי נימא נמי על שיבולת הראשון כלומר מיד שהתחיל לשרוף נתחייב מיתה והתשלומין באין אח"כ:

ולית אמר כן. ואפ"ה לא אמרת התם כן משום דעל כל שיבולת ושיבולת יש בה התריית מיתה וסוף סוף דמיא כמו חיוב מיתה וממון באין כא' משום דשייכא התראת מיתה על כל א' וא' וא"כ ה"נ על כל חסימה וחסימה הבאין אח"כ דמיחייבת עלייהו תשלומין הרי יש בה גם כן התריית מכות על כל אחת ואחת והדרא קושיא לדוכתה בחוסם פרה דליפטר מתשלומין:

ר' יוסי בר בון אמר תרין אמוראין. פליגין בתירוצא לפרש הברייתא דהחוסם פרה דסתמא קתני החוסם פרה של חבירו משלם והש"ס קאמר טעמא לעיל שכן כו' והשתא חזר בו מהאי קושיא דר"ז:

חד אמר. בחוסם בדיש' תרומה וקדשים מיירי הברייתא דאינו עובר משום לא תחסום כדאמרי' בהפועלים דף צ' וכגון שהקדימה לתרומה בשבלין והילכך משלם דאין כאן מלקות:

וחרנה. וחד מהני אמוראי מוקי לה בחוסם על ידי שליח שהשליח לוקה והוא פטור דאין שליח לדבר עבירה ולפיכך משלם:

דם יחשב וגו'. בשחוטי חוץ כתיב ודרשי' ההוא ולא שולחיו ומכאן לכל איסורין שבתורה אין המשלח חייב כ"א השליח: