קרבן נתנאל על עירובין · סימן 120

והלכתא כרב. היכא דפליגי רב ושמואל באיסורא וכ"ש בהך מימרא דאמר שמואל גופא הלכתא כרב.

הגדולה מותרת והקטנה אסורה. וקשה הא קי"ל כמ"ד נראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי וכ"פ רבינו בפ"ק סימן י"א ובפ"ק דף ט' פריך ממתני' דהכא להך מ"ד ואם איתא קטנה נמי תשתרי בנראה מבחוץ ושוה מבפנים ומוקי לה ר"ז בנכנסין כותלי קטנה לגדולה. ורבינו לא הזכיר מהך שיניייא דר"ז לא בפ"ק ולא בשמעתין דהכא. ותי' ב"י דמתניתין דחיק ומוקי אנפשיה בנכנסין כיון דקי"ל דהוי לחי ודוחק:

הלכך גגין שלנו שבולטין ראשיהן לרה"ר. משמע אפילו אין בבליטה ארבעה ומטעם כמ"ש לבסוף דכל שאין לו שום מחיצה אינו רשות היחיד וכ"כ רש"י להדיא. ומקום פטור לא הוי כיון דגג רחב ארבעה וכ"ה בטור ובשו"ע ובב"ח וט"ז. ודלא כמ"א סי' שע"ד ס"ק ה' שכתב דברא"ש משמע דוקא כשבולט ד' לרה"ר ואותה בליטה הוי כרמלית וכל שאר הגג נפרצה במלואה ומ"ש מ"א סברא זו בשם התוס' אמת הדבר שבתחלה מפרשי כך. אבל אחר זה מסיק תוס' דהירושלמי לא סבירא ליה הכי דגג הבולט ד' כיון דאין לו מחיצות הוי מקום פטור ומפ' סוגיא דכל הני שמעתין ע"פ שיטת ירושלמי וא"כ אפי' הבליטה ארבעה מ"מ הוי מקום פטור. אבל רבינו וטור ושו"ע פסקו כשיטת רש"י ולדידהו הגגין שלנו הוי כרמלית אפי' כשאין הבליטה ד' כנ"ל: ה"ג

ח"ג כגון דחלון פתוח לגזוזטרא:

דאם יש חלון ארבעה על ארבעה פתוח לגג. ודוקא כשחלונות פתוחות לכל צד אבל אם אין פתוח אלא חלון על צד אחד מ"מ אסור לטלטל דהא נפרצה במלואה למקום האסור לה:

גפנים בגדולה אסור לזרוע בקטנה. עי' תוס' פי' יפה: ה"ג

השאילה חצר גדולה או קטנה. ומ"ה אשה בגדולה שדרה שם כי זה ביתה שהשאילה חצר גדולה והוי נמי כמו שהשאילה הקטנה כי שמה עליו. אבל אם היא דרה בקטנה לא השאילה אלא הקטנה. ונ"מ בין הני שני פירושים אם איירי בשתיהם שלה צ"ל דבחצר עומדת ע"ג לא הוי גט עד שעומדת בתוכו דאלת"ה אמאי אשה בקטנה וגט בגדולה אינה מגורשת הא עומדת בצד חצרה אבל לפי' שני שאחת מן החצירות יש לה אמרי' אפי' עומדת בצד החצר נמי הוי גט. אך שלא היה לה אלא חצר אחד: ה"ג