הראשון חייב. בכל מה שהיה חייב כשהיה אצלו ואין דין הבעלים עם השני אלא עם הראשון א"נ אפילו באונסין חייב וכן משמע בסמוך:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 1 · הלכה 4 · Segment 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ה"ג רבי יוחנן אמר הראשון חייב. וכ"ה בבבלי פ' המפקיד:
תמן תנינן. ב"מ פרק המפקיד:
השוכר פרה מחבירו והשאילה. השוכר בימי שכירותו לאחר לעשות בה מלאכה ומתה בבית השואל כדרכה:
ישבע השוכר. למשכיר שמתה כדרכה ופטור שהשוכר פטור מאונסין:
והשואל. שחייב באונסין ישלם להשוכר:
אלא תחזור הפרה לבעלים. משום דחשיב שוכר כאלו השאילו בשליחות המשכיר הלכך דין המשכיר עם השואל:
והוא שנתן לו. המשכיר רשות להשוכר להשאיל פרתו אם ירצה:
לא בדא. לא בזה אמרו חכמים שהשוכר ישבע למשכיר אלא השוכר חייב אפילו באונסין ששינה מדעת הבעלים וה"ל פושע דקסבר שומר שמסר לשומר אחר חייב באונסין:
ופריך ושואל. אמאי איצטריך ר"ח לאשמועינן דאם שינה חייב הא אפילו לא שינה השואל חייב באונסין:
ומשני אלא. איצטריך משום הא דתנן בב"מ. ס"פ השוכר את הפועלים מתנה וכו':
להיות פטור מן השבועה. ולא הוי כמתנה על מה שכתוב בתורה:
ואתא מימר לך. ובא ר"ח לאשמועינן אפילו פטרו המשאיל להשואל להיות כש"ח אם שינה והשאילו לאחר ומתה באונס חייב לשלם:
ביקש. המשכיר להשביע את השואל שמתה כדרכה מהו שיכול להשביעו או דלמא מצי למימר ליה לאו בעל דברים דידי את:
נשמע מן הדא. תא שמע ממתני' דפ' הכותב:
כתב לה. לאשתו:
אינו יכול להשביעה. שלא עכבה משלו כלום:
אבל משביע הוא את יורשיה. אם גרשה ומתה ויורשיה תובעין ממנו כתובתה משביען שלא עכבו כלום משלו:
ואת הבאים ברשותה. אם מכרה כתובתה לאחרים ונתגרשה ומתה והלקוחות תובעין כתובתה נשבעי' עליה:
הדא אמרה. זאת אומרת דכי היכי דיכול הבעל להשביע את הבאים ברשותה ה"נ המשכיר יכול להשביע את השואל שהוא בא ברשות השוכר:
וההיא. והך שבועה דכתובת אשה ילפינן מהך דהשוכר לענין זה שאם לא פטרה משבועה יכול להשביע' כי היכי דהשוכר יכול להשביעו למשכיר אם ירצה:
לא צריכא וכו'. הא לא איצטרך למילף מהתם דמגופה שמעינן דוקא בשפטרה משבועה הוא דאינו משביעה אבל בשלא פטרה משביעה:
ומה צריכא למילף. כי איצטרך למילף מהתם היינו דאיירי נמי בשנתן לה רשות שיהיו בניה אפטרופסין:
כיי. כי האי דאמר ר' הילא וכו' דמתני' דהשוכר איירי בשנתן לו רשות להשאיל ה"נ בשנתן רשות שיהיו בניה אפטרופסין אבל לא נתן לה רשות ומעצמה עשתה בניה אפטרופסין אע"פ שפטרה משבועה משביעה כדאמרינן גבי שואל שפטרו להיות כש"ח כיון ששינה מדעת בעלים חייב:
צריך להעלות לו שכר וכו'. אדר' ינאי קאי דאמר אבל אם לא נתן לו רשות השוכר חייב באונסין ותחזור הפרה להבעלים מ"מ חייב השוכר לשלם כל דמי שכירות הפרה עד שמתה להבעלים:
שאלוהו הבעלים. הפרה מהשוכר ומתה כדרכה בבית בעלים מהו שיהו הבעלים חייבים לשלם להשוכר כאלו השאילה לאחר או לא:
אמר ליה כן אנן קיימין. הכי קיימא לן אם שאלו הבעלים מהמשכיר ואכלוה תוך ימי שאילות אמר ר"י בר' בון שלהם אכלו ופטורין:
היך עבדין עובדא. הלכתא מאי בשומר שמסר לשומר:
אמר ליה. שנים נגד ארבעה אין מורין הלכה כהנך שנים והכא ר' לעזר ור' יוחנן ור' ינאי ור' חייא רבה כולן ס"ל הראשון חייב ור' יהודה ששאל מר"א וריש לקיש סוברין השני חייב לא שבקינן דעת ארבעה נגד שנים:
א"ל. ר' זעירא שנים נגד שנים הן שר' אלעזר תלמידו דר"ח הגדול הוא ור' יוחנן תלמידו דר' ינאי והרב ותלמידו אין מונין להן אלא אחד:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: d5bec1746d3be65f2e221273b6985d511e9dc1443556702f3a428fdf0ea0808c