קרבן העדה על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 6

שביעית של מכירה. דהיינו שיעבוד שש שנים מיום ליום.:

ולא שביעית של עולם. דסד"א שביעית דקרא היינו שנת השמיטה:

הרי שש שנים. שלמות אמורות:

ופריך אימא חליף. כשהוא אומר ובשביעית יצא הרי שביעית אמור ומה אני מקיים שש שנים יעבוד בשנמכר בתחלת שש א"נ ה"ה בכל השנה הראשונה שבשמיטה כיון שהגיע ר"ה של שנה שנייה שבשמיטה כבר עלתה לו שנה:

ובשביעית כתיב. דוי"ו מוספת על ענין הראשון לומר דקאי נמי ובשביעית ארישא דקרא וה"פ שש שנים יעבוד ובשביעית דהיינו בשנת שביעית שהיא שנת השמיטה נמי יעבוד לפעמים כגון שלא נמכר בתחלת השמיטה ובשביעית מיום ליום יצא:

א"כ מה היובל בא ומוציא. דכתיב עד שנת היובל יעבוד עמך ובשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו ואס"ד דבשביעית של עולם יוצא הרי כבר הוציאו השמיטה שלפני היובל דבשביעית ודאי אינו נמכר דהא נמכר כבר יוצא אינו דין שאינו נמכר:

אתייא כמאן דאמר אין היובל עולה ממנין שני שבוע. פלוגתא דרבי יהודה ורבנן דר"י סובר שנת יובל עולה למנין שני שבוע הבאה ומונה עוד חמש שנים לשמיטה הראשונה ורבנן סברי דאין שנת יובל עולה למנין שבוע הבאה אלא מונה שש שנים לאחר היובל ובשנה השביעית שלאחריה היא שנת השמיטה דלרבנן ניחא תירוצו של ר' חונה אבל לר"י איכא למימר דאיצטריך קרא שהיובל מוציאו ללמוד מיניה שאינו נמכר ביובל דסד"א כיון דכתיב שש שנים יעבוד ובשביעית יצא בכל השמיטות איירי ואפילו בשמיטה הראשונה שלאחר היובל וממילא נאמר שעובד ביובל דאל"כ פעמים שהוא בא באמצע שני שבוע שהרי אינן אלא חמש שנים לכך איצטריך לאשמועינן דבשאר שני שבוע איירי קרא דשש שנים יעבוד לעולם ובשביעית היינו שנת השמיטה:

ה"ג אפילו כמ"ד אין היובל עולה ממנין שני שבוע לית אנן מפקין לה מן הכא שביעית מוציאה וכו'. וה"פ אפילו למ"ד אין היובל וכו' אין להוכיח מהאי קרא דשביעית שלו קאמר דמאי קאמרת מה בא היובל ומוציא איכא למימר שמיטה מוציאה עבדים והיובל הנרצעים: