קרבן העדה על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 7

מנין אפי' חלה. בתוך שש שיוצא בשביעית ואינו חייב להשלים מה שלא עבד בימי חליו:

ת"ל ובשביעית יצא. כל שהוא שנה שביעית מיום שנמכר יצא אע"פ שלא עבד כל שש:

יכול אפילו ברח. מרבו תוך שש שאינו חייב להשלים כל הימים שברח מרבו:

ומשני אחר שריבה הכתוב ומיעט מרבה אני את. החולה שהוא ברשותו של האדון ומסתבר למעט את הבורח שאינו ברשותו של אדון כל ימי בריחתו ל"א מרבה אני את הבורח שמשלים שברשותו היה לעבוד ובזדון לבו לא עבד לכך דין הוא שישלים וממעט אני את החולה שלא היה בכוחו ורשותו לשרת את רבו:

ה"ג ניחא חלה ואח"כ ברח שאינו משלים ברח ואח"כ חלה. וה"פ פשיטא בחלה ואח"כ ברח והיה חולה כל הימים אשר ברח שאינו משלים שהרי כבר חלה כשהיה ברשותו ולא היה לו שום הפסד בבריחתו אלא ברח ואח"כ חלה מאי מי מצי א"ל אלו היית בביתי לא חלית או דלמא מצי העבד למימר מה לי הכא מה לי התם ואף אם הייתי בביתך לא שוינא לך מידי:

נשמעינה מן הדא. תא שמע:

המורדת על בעלה. מתשמיש:

כותבין לו איגרת מרד על כתובתה. כלומר לפחות לה מכתובתה כל שבוע שבעה דינרין הכי תנן במתני' פ' אע"פ:

ה"ג ותני ר"ח וכו'. נדה וחולה וכו'. שמרדו על בעליהן כותבין עליהן איגרת מרד:

מה אנן קיימין. במאי עסקינן:

אם. בשהתחילה למרוד בו בימי נדתה למה תדון כמורדת הרי התורה אסרתה עליו ואף שאומרת שאלו לא היתה נדה היתה מורדת בו אין בדברים אלו קנס לדונ' כמורדת אלא הכא במאי עסקינן בשמרד' עליו עד שלא היתה נדה ואח"כ פירסה נדה כותבין עליה איגרת מרד ופוחתין מכתובתה אף בימי נדתה אע"ג דהשתא לאו במרידתה תליא מלתא דהא מדאורייתא אסורה מ"מ אמרינן מזלא דידה גרם שאינה יכולה לשוב לבעלה ה"נ גבי עבד ברח ואח"כ חלה חייב להשלים דהוא מצי למימר ליה אלו היית גבאי לא חלית:

אפי' על קדמיתא. אף על הראשונה דפשיטא ליה לר' אושעי' דהיינו בחלה ואח"כ ברח שאינו משלים אתייא היא ברייתא זו למפשטה דלא כוותיה דכי היכי דאמרינן בברח ואח"כ חלה דמצי למימר מזלך גרם ה"נ מצי האדון לומר אלו היית אצלי היית מתרפא במהרה: