קרבן העדה על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 28

הא כיצד. שתהיה ההגשה לאלהים ולדלת:

זה שהוא נמכר בב"ד. והגישו אדוניו אל האלהים למקום שנמכר לו:

ב"ד כותבין שטרו. כבשאר מכירות שהמוכר כותב השטר אלא מוכר עצמו מי כותב השטר מי אמרי' האדון כותבו דומי' דשטר אשה שכותב הבעל הרי את מקודשת לי שקנין עבד בשטר ילפינן מעבריה ועבריה מאחרת דכתיב ואם אחרת יקח לו הקישה הכתוב לאחרת מה אחרת בשטר אף זו בשטר או דלמא כיון דהוא עצמו המוכר כותב בשטר אני מכור לך כמו שאר שטרי מכירה:

ופריך כתיב לא ירדנו בפרך לעיניך. הרי שמצווה שלא לעבוד בו עבודת פרך ואת אמרת הכי שיעבוד ביום ובלילה אין לך עבודת פרך גדולה מזו:

ונמצא עובד בין ביום בין בלילה. שכשיוצא כתיב האשה וילדיה תהיה לאדוניה:

הגע עצמך שהוא קונה. עבד שהוא כהן איך ימסור לו שפחה כנענית הרי זונה היא וכהן אסור בה:

א"ל וישראל לאו היתר מכלל איסור הוא. כלומר הרי גם ישראל אסור בשפחה כנענית אלא חידוש הוא שהתירה התורה בע"ע א"כ ל"ש ישראל ול"ש כהן:

כר"ש. ר' בא בר ממל קאמר ליה אימור דאמרי' דישראל אסור בשפחה מדאורייתא היינו לר"ש דאמר כי יסיר לרבות כל המסירין והבא על השפחה גורם את הבן לסור מאחרי ה' שהבן מן השפחה הוא עבד ואינו מישראל אבל לרבנן דפליגי אר"ש דסברי דכי יסיר בשבעה אומות הוא דכתיב ליכא איסורא מן התורה בישראל והא דכתיב ואם אדוניו יתן לו אשה לאשמועינן דרבו יכול ליתן לו שפחה בעל כרחו ושפיר מיבעיא ליה בעבד כהן אם מותר בשפחה:

ר' בא בר ממל מכאן. כלומר מברייתא דמייתי בסמוך חזר בי' מאיבעיא דידיה ופשיט ליה דע"ע כהן רבו מוסר לו שפחה כנענית: